כל היכי וכו' זהו שתי' התו' במה דפריך הגמ' בפ' חזקת אי אי' ליה ארעא היכי מעמיד בפני ב"ח הא על דידי' הדר ואי לית ליה מה נ"מ והקשה תו' הא נ"מ היכי שיתעשר ויבא ב"ח עליו משא"כ כשיגבה מהך קרקע שמכר שלא באחריות מי יחזור עליו ותי' התו' דבשביל כך לא נחשד לשקר בעדותו כיון דהשתא לא נ"מ בי' וזהו הדין שהביאו המחבר והקשה הסמ"ע דלפי דמשני דניח' ליה דלא להוי לוה רשע וכו' אין כאן נ"מ בדין זה ותי' אם ידעינ' דאינו מקפיד היותו נקרא בשם רשע. וכבר השיגו הש"ך דמי יודע זאת אולי על דבר א' מקפיד ועל א' אינו מקפיד והוא דבר המסור ללב. ותי' הש"ך דידוע דאין לו עליו רק חוב ניזיקין ואם כן לגבי ניזיקין לא שייך דלא להוי לוה רשע וכו' דלא לוה ממנו דבר עכ"ל וזהו יותר דחוק חדא דכבר אמרו מי יודע אם חייב או אינו חייב הלא אין אנו יודעים מטמונים שלו ואילו אפשרי לדעת לא הוה הגמרא פריך דלמא מעמידו לפני ב"ח ה"ל לשנוי דידעינן דלית ליה כדמשני דידענ' דלית ליה קרקע ועוד דכיון דחייבה התורה לשלם נזקין אם לא ישלם הרי הוא לוה רשע כו' כמו מלוה ואדרבה זהו החמירה התורה לשלם במיטב. ונראה כגון שהיה חייב לשנים ואין לו רק קרקע אחת והוא אגבי' מרצונו לב"ח אחד ובא השני וטען אני מוקדם לחובך והגיע הדבר לעדים שיעידו מי הוא מוקדם דאיירי במלוה שחתום עליו עד גזלן ואם יש עדים שראו אותו קודם שנעשה גזלן הרי זה יכול להעיד ושטר כשר ואם לאו פסול. והרי הוא מן העדים או דבאמת האחד מוקדם רק השני טוען מחלת לי בפני עדים שאהיה מוקדם לגבייתך. והוא הלוה אחדמן העדים וכדומה שאין זמנו של שטר ניכר וא"כ הרי הוא יכול להעיד דמה נ"מ לו אם זה יגבה או זה יגבה הלא חייב לשניהם רק יש נ"מ דאם יגבה זה שמרצון הגבה לו אם כן לא שייך בי' שומא הדר' אבל בבא שני לגבותו בב"ד הרי בי' שומא הדרא. רק עכשיו אין לו מעות ומה שומא הדר' בי' רק אם יתעשר וכן אם אשה אחת לקחה ממנו שדה בגבי' ב"ד ועכשיו היא מחולק עם א' שנשאה כי היא אומרת שהתנה עמה שלא ירש אותה והוא מכחיש והב"ח הזה עד ויש נ"מ לו דאם התנה כן א"כ נכסי' ביד אשה שומא הדר' ואם לא התנה כן קי"ל באינסבא שומא לא הדר' רק זהו הכל אם תשיג ידו להדר השומא ואם אמרינן דבשביל כך לא יעיד שקר הרי זה מעיד ועוד יש נ"מ לדינא דגמרא דכתובה אינו גובה ממטלטלין אפילו מיניה דבעל וב"ח גובה ואין לו רק שדה אחת ונחלקו בקדימה האשה וב"ח כהנ"ל כי האשה טוען שמחל לה השעבוד והכל לאחר גירושין דאין בהו קורבא כהנ"ל והוא רוצה להעיד דהדין עם בעל חוב כי לא מחל לה ולו משפט קדימה ולהכחיש עדים ובאמת אין כאן נגיעה לשעתו כי מה איכפת ליה אם תגבה בכתובה או ב"ח אך יש נ"מ אם יתעשר ויהיה לו מטלטלין אם יהיה האשה באה בכתוב' לא תוכל לגבות ואם תגבה היא אז השדה והב"ח ישאר יגבה הוא מן מטלטלין והרי כאן נגיעה ועכשיו דהוא תקנת הגאונים לגבות אף לכתובה במטלטלין מ"מ ודאי יש נ"מ בין דינא דגמרא לתקנת גאונים בכמה דברים כמש"ל וגם אם התנה שתגבה לפי הדין ולא לפי התקנה והרי נ"מ לו אם יתעשר אמנם כיון דעכשיו לית ליה לא הוי נוגע והרי הוא יכול להעיד. ועוד יש נ"מ טובי כי מזה תקיש על הדומה לו:
אורים ותומים, תומים · סימן ל״ז, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
