אורים ותומים, תומים · סימן ל״ז, ג׳

חלק שותף בלבד וכו' כתב הב"י בשם רשב"ם דאם חלקו השותפים ובירר כל אחד חלקו הרי זה מעיד על של חבירו והביאו הסמ"ע לעיל ס"ק ה' ולי נראה דהא הוי כעדים הקרובים לערב ורחוקים ללוה דמ"מ א"י להעיד דאמרי' עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו והקשו הא פלגינן דבור' ותי' חד תי' דשם אמרינן פלוני רבע ולא לו ע"ש משמע היכי דאי אפשר למפלג כאומר אני זניתי עם אשתך אמרינן עדות שבטלה מקצתו ואינו נאמן כלל ואף זה כמוהו דכמו דעדותו בטלה לגבי נפשי' כן בטלה לגבי שותפו כמו העדים הקרובים לערב ורחוקים מלוה או להיפוך אמנם לדעת הראב"ד והרא"ש דאמרו מה שהוא נוגע לעצמו הוי בע"ד ולא שייך בו בטלה מקצתו וכו' ומחלק בין בע"ד בעצמו ובין קרוביו שפיר י"ל דינו של רשב"ם אלא דהא מפרשי הראב"ד והרא"ש דאדם קרוב אצל שורו לא אמרינן ובטלה כל עדות ע"ש הרי דנגיעת ממון לא הוי בע"ד דנימא בי' דאינו בגדר עדות וה"ל בטלה מקצתו כו' ודוחק בין מה שמעיד לטובתו הוי בע"ד ומה שמעיד לחובתו של ממון שלו כי לא נשמע כן ברא"ש ע"ש ועל כל פנים לדעת תי' ראשון שהוא דעת התו' וראב"ן כמש"ל סי' ל"ג ול"ד ליתא לדין זה של רשב"ם וצ"ע ואפשר דרשב"ם סבירא ליה דבני אדם הרחוקין מזה וקרובי' לזה פלגינן בתרי גברא ואף זה כיוצא בו אבל לפי דקי"ל לקמן בסי' נ"א דלא אמרינן כן ליתא לדינו וצ"ע: