אורים ותומים, תומים · סימן ל״ז, כ״ג

שהנאה להם שיתעשרו העניים וכו' ק"ק דהא שנים אלו נותנים כפי קצבתן כפי שאמרו מקדם אבל שאר בני עיר אין נותנים רק מגרעים מחמת המנה ההוא לפי ערך מסכום קצבתן כמ"ש דהם העדים אומרים אנו ניתן דבר הקצוב משמע דאידך אינם נותנים ואם כן מה יתעשרו עניים בזה וכי בשביל דבר מועט שלהם שנותנים עוד קצבתן יתעשרו וצ"ל דודאי אם אינם פוסקים כפי קצבתן הם נוגעים דאנו אומרים אין לבם לנדב צדקה ומעידים להרויח. אבל איפכא ג"כ נימא דבני עיר יהיה נדבנים בצדקה ולמי יתן הלא עניי עיר קודמים לעניי עיר אחרת ואף שאין חיוב עליהם הואיל יש להם ואם כן אף המה יתנו מכל מקום ובזה יתעשרו עניים. וזה דוחק ויותר נראה דהיינו עשירות השומח בחלקו ואין נצרך לבריות ועי"כ שמגיע לעניים מנה ההוא אין צריכין לקבל כ"כ צדקה מבני עיר זהו עשירות שלהם דאין מצפים כ"כ למתנת ב"ע ואין עיניהם תלויות להם ביותר והיינו עשירות. וזהו הרווח' לעני' ונכון. והנה הרשב"ם פירש במה דאמרו וליתבו שנים מה דקיץ להו ומשני כיוון דרוויח רוויח ופירש הרי יש להם מעות ולמה יתנו כ"ז שאין צריכין וצ"ל אעפ"י דהקושי' הוא שיקצבו להם ליתן מ"מ לשנה אחרת ירוויחו וכ"כ הב"י בלשון רשב"ם ואפילו יתנו עתה לבסוף מרוויחים הן. והקשה התו' יקצבו על נפשם ליתן לעולם. ואין זו קושי' דכל קושי' הגמרא ולחייבו שנים דבר הקצוב דבלא"ה אם לא יועיל עדותן ג"כ מחויבים ליתן דבר קצוב ואם כן מה מזיק להם אם יתחייבו ליתן כך להועיל שיוכשר עדותן לכל בני עיר ומשני הגמרא שפיר דמ"מ נוגעים דאם יקבלו בתורת צדקה ליתן כל שנה אם עניים יהיה להם מחסורם אין רשאים לקבל צדקה וירוויח בזה ואי דיקבלו על עצמן ליתן מ"מ אף דאינם בגדר לקבל צדקה רק בתורת מתנה זה אינם רוצים לעשות כי אם לא יעידו מה שנותנים הוא בדרך צדקה ונפטרים מצדקה עי"כ ואי יתנו בתורת מתנה עדיין לא יצאו ידי חיוב צדקה שמוטל על כל איש ישראל לקיים ויהיה נפסדים בכפליים וא"ש: