אורים ותומים, תומים · סימן ל״ז, כ״ב

שיסתלק עצמו כו' הא אי נסתלק אף להעיד יכול דבפיסול ממון לא בעינן תחילתו וסופו בכשרות והש"ך כתב דרבים חולקים כמ"ש מהר"ם דהא דפריך ולסלקי תרי מנייהו ולדיינוהו היינו לדיינים דעכשיו דהמה דיינים ואז הם מסולקים משא"כ שראו הדבר בעת שהמה נוגעים הוי תחילתו בפיסול. והרא"ש כתב בתשובה כלל נ"ה דמהך דשותף דיכול להסתלק ולהעיד ש"מ דלא כמהר"ם והש"ך דחהו והוכיח דהתו' הקשו הך קושי' דהא הוי תחילה בפיסול על קושי' ולסלקו תרי ולא הקשו מקדם על שותף שיכול לסלק אלא דמשותף ל"ק דאיירי בעדות שראה אחר הסילוק. ע"כ וזהו דוחק דא"כ מהכ"ת יפסול ואי כמ"ש הרשב"ם דס"ל דהסילוק הוא קנוני' זהו הוא דוחק וכי ידע שיבא ערעור ויראה עדות המועיל לטובת השותפים ועוד אם כבר נסתלק שותפין קרי' ליה עד דאמר שמואל שותפין מעידים זה לזה וכי בשביל שהיה עמו שותף משנים קדמונים עודנו שם שותף עליו הא בבוא המערער אין כאן שותפין אלא ברור בעת הערעור היה שותף רק כדי להכשיר העדות מסתלק רק מ"מ עדיין י"ל דלק"מ משותף די"ל דראה העדות שהעדים פסולים זה עשרים שנה ואז לא היה הקרקע שלהם ואח"כ לקחוהו בשותפו' ובעת בא זה לערער ועדים הנ"ל עמו יכול לסלק ולהעיד על פסלותם דכיון דנסתלק הוי תחילתו וסופו בכשרות ולק"מ משותף ולכך לא הקשו התוס' משותפים אמנם המעיי' בתשוב' הרא"ש יראה דכתב דגמ' פריך על שותף מהך דבני עיר וכו' ואמאי ליסלקו וכו' ומשני שאני ס"ת וכו' ש"מ דיכול לסלק ולהעיד ואילו כוונתו פשוט להוכיח מהך דשותף דמסלק ומעיד לא היה צורך להביא קישי' הגמרא ופירוק' רק תחילה מימרא דשמואל דשותף מסלק ומעיד אלא ברור כוונת הרא"ש כך דודאי סברא לומר אפילו אצל דיין לא יועיל סילוק דמ"מ דעתו היה קרובה לכך קודם סילוק ותו לא חזי' חובה וזה תליא בקירוב דעת והא אמרו בשני דייני גזירות להדיא גבי ריב"י וכדומה שהביאו להם מתנה ולא רצו לקבל ומ"מ לא רצו לדון דמקרבי להו דעתי' ואין לך סילוק מעיקרא מזה שלא רצו לקבל כלל ומ"מ קרוי קירוב דעת מכ"ש ביש לו בו חלק באמת רק עכשיו שמסלק נפשו די"ל תו עכ"פ דעתו מקרב' וזהו יותר אפשר מעדות דשם לא נחשד לשקר בשאין להם נגיעה דהרי כבר נסתלקו משא"כ דיינים דדעתם קרובה והרי זה כאוהב ושונא דכשרים לעדות מה"ט ופסולין לדון מה"ט ואף זהו כאוהב דהיה להם חלק בענין העיר ופשוט. ולפ"ז קשה מה פריך הגמ' על שמואל דאמר שותף מעיד מברייתא דאין דנים בדייני עיר ואמאי ולסלקו וכו' ופי' רשב"ם אלא דחיישי' לקנוני' וקשה מה קושי' דילמא לקנוניא לא חיישי' ובשלמא בשמואל דהוי תחילתו וסופו בכשרות מותר להעיד אבל כאן איך יעידו הא תחילתם בפיסול וכן דיינים דהא תחילתם בפיסול ותו לא חזו חובה כמש"ל אבל לקנוני' לא חיישי' ולק"מ ועכצ"ל דאין קושי' הגמ' מן קנוני' דמהכ"ת לחוש כך רק הגמרא ס"ל דעיקר מה דקמ"ל שמואל אף דהיה תחילתו בפיסול וע"ז פריך מהך דבני עיר דלא מהני סילוק הואיל ותחילה בפיסול ומשני שאני בני עיר וכו' אבל בעלמא מהני סילוק בעדות אף דתחילתו בפיסול וזהו הוכחת הרא"ש ולזה נתכווין באמת וא"כ מי יחלוק עליו בסברא ובפרט שמסתברין דבריו. כי לישנא וליסלקו בי תרי משמע דקאי על עדים דל"ל על דיינים והא דנקט בי תרי ולא תלתא משום דלשמואל פריך וס"ל שנים שדנו דין א"כ ה"ל לומר ולסלק חד הא לשמואל אפילו אחד יכול לדון כמ"ש התוס' דלשמואל שנים ל"ד ואפילו חד נמי אלא דמודה שמואל דמתחילה בעי תלתא כמ"ש רש"י ב"ד חצוף שעוברי' על תקנת חכמים וא"כ עדיין הל"ל תלתא אלא ברור דקאי על עדים דעל דיינים ל"ל הסילוק הא יש דיינים הרבה בעולם ומהכ"ת יסלקו אבל על עדים שפיר פריך דמאין יהיו להו עדי' בעיר אחרת א"כ טוב שיסלקו הם ויעידו משלא יסלקו ויפסידו כל בני עיר. והנה יש ראיה מהך דלעיל דפריך וכיון דמסהיד דלוי היא איך מצי מפיק מיניה וקשה מה קושי' אמת עכשיו אומר של לוי היא ומבטל זכותו דיש עליו כי לקחה מראובן דגזלה הימנו מ"מ בשעת ראיה שראה לבטל עדות יהודה היה נוגע כי קודם שהעיד בב"ד שהוא של לוי היה נוגע להוציא שלו מיד לוי כמבואר בגמ' וא"כ כבר נפסל עדותו על יהודה ואף דאח"כ מעיד כשנסתלק ואין כאן נגיעה ה"ל תחילתו בפסול. וזהו כמעט ראיה שאין עליו תשובה וגם הא דסתם הגמ' דבפרה וטלית מעיד לבטל עדי יהודה ה"ל לחלק דאם העדות שמעיד מול יהודה היה באותו זמן קודם שמכר ראובן הגזלן אותם ללוי או אפילו מכר רק היה עודנו חי א"כ א"י להעיד אף שהם ביד לוי ומת גזלן דהא ה"ל תחילתו בפסול. ואיך קתני סתמא מעיד א"ו בממון אם השתא כשר תו לא משגיחין כלל אם היה תחילתו בפיסול מיהו זהו יש לדחות ולומר דמיירי דמעיד דהעדים פסולים שהם גזלנים וכדומה וא"כ מה תחילתו בפיסול וכאשר ראה שדתן ואבירם הם רשעים וכי ידע שיהודה יביאם לעדות מה שנוגע לו וא"כ לא יוכל להעיד ברואה א' דעובר על עבירה לפוסלו דאולי יביאו א' להעיד נגדו שחייב לו מנה וכדומה ועכשיו דיהודה מביאם הלא כבר נסתלק נגיעתו וה"ל תחילתו וסופו בכשרות, וכן י"ל לעיל גבי שותף דמעיד בכה"ג וא"צ במש"ל דראה העדות מימים ימימה ע"ש. אך הא מ"מ קשה מנ"ל להגמ' להקשות וכיון דאסהיד וכו' מנ"ל דאיירי בכה"ג דפוסל העדים דילמא מיירי בגוונא אחרית' כמ"ש הרשב"ם להדיא וא"כ לק"מ ודוחק לומר דס"ל לגמ' דע"כ איירי בכה"ג בפסול עדים דאל"כ איך קתני דבפרה וטלית סתם מעיד הא קשה כמ"ש אולי יודע העדות קודם שמת גזלן ועכצ"ל דאיירי בפסול עדים ושפיר פריך וא"ש אך קל המעי' מבחין בשכלו כמה רב מהדוחק יש בזה. ומבוארים הדברים כמ"ש דלא בעינן תחילתו בכשרות ותמהני מהמחברים שלא הזכירו ראיה זו וגם לפי דעת מרדכי והסכים הש"ך עצמו עמו לעיל סי' ל"ד דהאי דקאמר לדידי אוזיף ברבית' דנאמן לפוסלו היינו דלא שקיל מידי דאל"ה נוגע בעדות יש לפקפק מ"מ בעת ראיה שהלוה וקצץ עמו היה נוגע דאולי יקח ממנו. מיהו זהו יש לדחות ועיין מש"ל בסי' ל"ד בהא דבע"ד וכן שני נגזלין יכולים להעיד הא בעת הגזילה היו נוגעים דנטל שלהם ולכן נראה ברור כיון דרבוותא שהביא הרמב"ן וריב"ש עיין לעיל סי' ל"ו מ"ש בזה ורמב"ן גופי' בחדושיו וכן התום' בכמה דוכתי מסכימים כן וכן הרא"ש וממש רוב פוסקים סבירא להו כן ודאי דאין לומר קים ליה כנגד רוב פוסקים הנ"ל. אך אם קרוב של הנוגע שנסתלק אחר כך יכול להעיד בזו יש דעות דלדעת רבוותא דסבירא להו דלכך מהני סילוק משום דהוי בע"ד ואין בע"ד בגדר עדות אם כן קרוביו א"י להעיד אבל לדעת האומרים דבפסול ממון א"צ תחילתו בכשרות אף קרוב יכול להעיד וכ"כ הרמב"ן להדיא הך חילוק בחידושיו ולכן דין זה צל"ע כיון דהרא"ש וראב"ד מסכימים לדעת זו וכן הריב"ש כמש"ל בסי' ל"ו באריכות. ובלא"ה דעת מהר"ם לחלוק על הכל כמ"ש ואם כן הבו דלא לוסיף ובזה לא מצינו בגמרא וכן בלשון מחבר ראיה נגדו ולכן בזו ודאי דמצי למימר קים ליה ודוק: