אורים ותומים, תומים · סימן ל״ז, כ״א

בכל ענין יכול להעיד כו' כתב הנ"י שמעינן מהא דנוגע בדבר יכול להעיד לחובתו דהכא נהי דמעיד דלאו יהודה היא ה"ל נוגע בעדות אי אסהיד דלוי הוא מקבלין מיני' עכ"ל הרנב"י ע"ש וכ"כ לעיל בריש סי' הסמ"ע וכן הש"ך בפשיטות כאילו אין חולק וראית הנ"י אעפ"י דודאי לחובתו הודאת בע"ד כק' עדים דמי מ"מ איך יהיה עד לגבי יהודה הא הוי בעל דבר ונוגע ואינו בגדר העד ומזה הוכיח דהוי עד. וכן משמע מהך דלעיל בש"ע סעיף ו' דשותף אם אמר דבר שהוא לחובתו וחובת שותפו הרי זה נאמנים להעיד ש"מ לגבי שותף הוי עד אמנם הנה יש כאן חולקים ה"ה הרא"ש בתשובה כלל ו' סי' כ' דאם בני העיר העידו שא' מהן נפטר מן מס הואיל בני עיר הם מפורעי מס אינם יכולים להעיד לא לזכות ולא לחובה דאין החילוק בין עדות הפסול פסול לכל עולם וחלקם יכולים לוותר בהודאתם וכו' עכ"ל הרי מבואר דלחוב עצמו רשאי לא מתורת עדות דהודאת בע"ד כק' עדים ויכול לחייב עצמו אעפ"י שאינו חייב אבל לא שיהיה בגדר העדות כדי שיועיל עדותו לגבי אחרים. ובאמת שבתי וראיתי כי הרא"ש אזיל לשיטתו ותלי' במחלוקת גדולים כי בזבחים דף ע"א נתן רש"י טעם דלכך שור שהמית או שנרבע עפ"י בעלים פטור ממיתה משום דה"ל מודה בקנס וכן נראה מדברי רש"י סנהדרין דף יו"ד דשור שנרבע עפ"י בעלים בדליכא עדות על פלוני שרבעו דאמרינן מיגו דפלוני נהרג אף שור נהרג דשור פטור ולא פי' הטעם אבל בזבחים מפורש משום מודה בקנס ואם כן מוכח דלחובתו יכול להעיד בממון דאל"כ תיפוק לי' דהוא נוגע בממון והוא פסול מחמת נגיעה אלא הואיל והוא לחובתו נאמן ולכך צריך לומר משום מודה בקנס והתוס' אף דהשיבו שם על רש"י מטעם מודה בקנס מכל מקום העלו שם דאם הבעל ואין אחר עמו בשביל כך אינו נהרג דהוא גזרת הכתוב שמע מיניה דלולי כן אינו נוגע ולכך ביש אחר עמו משמע דנהרג וזה הכל לראיה דלחובתו מעידים. אך הראב"ד בהשגות בהלכות עדות והרא"ש ספ"ק דמכות כפמש"ל בס"ק ל"ד כתבו דהאומר פלוני רבע שורי דלא פלגינן דבורא ואמרינן מדאינו נאמן לגבי שור אינו נאמן לגבי אדם נמי ועל כרחך הטעם דאינו נאמן לגבי שור משום דהוא נוגע דלטעם התו' הא באמת בישנו אחר עמו נאמן על השור ולטעם רש"י דהוי ליה מודה בקנס איך שייך עדות שבטלה מקצתו הלא אין כאן ביטול עדות כלל רק מתורת קנס ואיך שייך בטלה מקצתו. ועל כרחך צריך לומר דלכך הוי עדות שבטלה מקצתו משום דהוי ליה נוגע ובעל דין ואינו בגדר עדות ולכך בטלה מקצתו וזהו ברור ברא"ש וראב"ד ולכך הרא"ש אזיל לשיטתו ופסק בתשובה הנזכר לעיל דנוגע בדבר א"י להעיד לחובתו גם כן והיינו כמו שכתב' דיליף לי' מהך דשור ולענ"ד אף רש"י סבירא ליה כן דהא התו' הקשו על רש"י בזבחים דאם הטעם משום מודה בקנס מה מהני דאם אמרינן פלוני רבע שורו מגו דמהני לפלוני מהני נמי לשור דמה בכך מ"מ מודה בקנס הוא דודאי רש"י ס"ל דעד לא מיקרי דהוא נוגע רק דל עדותו מהני הודאת בע"ד כק' עדים ויכול לחייב עצמו ולזה נתן רש"י טעם משום דה"ל מודה בקנס וא"כ בשום צד א"י לחייב השורי אבל באומר פלוני רבע שורי דהוי עדות לענין פלוני לא פלגינן דבורא אף לענין שור הוי עדות גמור אף דהוי נוגע מ"מ כיון דהוא לחוב והוא לענין פלוני עדות אף לגבי שור הוי עדות ולא שייך מודה בקנס כיון דהאי מתורת עדות וא"ש. וכמעט נראה ראיה לדברי הרא"ש מסוגי' דקידושין דף ס"ב דאמרינן נרבע שורו עפ"י ע"א או ע"פ בעליו ודייק הגמרא והבעל מה קאמר אי דהודה לו היינו ע"פ בעלי' וקשה עדיפא ה"ל להקשות אי דהודה לו להדיוט נמי אסור והרי הוא יוצא להסקל ולא מנה במשנה רק אסורים לגבי מזבח לחוד ועכצ"ל דאין נאמן להרוג שור אפילו בצירוף עד כשר עמו ומדברי רמב"ם דאף דפסק בהלכו' עדות דאף השור יסקל דלא פלגינן דיבורא ובהלכות איסורי מזבח משמע דעפ"י בעלים אפילו בעליו שני' אין נהרג אין הכרע איך דעתו די"ל דס"ל כרא"ש ומ"מ ס"ל הואיל לגבי פלוני הוא כעד אף לגבי שור הוי עד כמש"ל לפי' רש"י ובאמת אם באנו לדון מהשכל קשה עלי לצייר האומר רבע שורי יהיה בגדר עדות הואיל הוא לחובתו לולי מטעם מודה בקנס ואחיו האומר רבע שורו אף שהוא לחובתו אין נאמן דכי יכול קרוב להפסיד ממון קרוב לא יומתו כתיב. וכן בדברי הגמ' יש לתמוה כן וכן במ"ש הסמ"ע וש"ך בריש סי' זה דנוגע מיפסל משום דחשוד לשקר הא אי ידעינן דאמת העיד הרי הוא בר עדות דזה וודאי דהודאת בע"ד כק' עדים רק הכל מיירי לענין עדות וא"כ הוא יכול להעיד אילו אינו משקר וקרוב שלו דודאי אינו משקר כלל כנודע דהוא רק גזירת המלך לא יכול להעיד הוא אצלי רחוק בסברא ועכ"פ לדעת הרא"ש וראב"ד דא"י להעיד כלל אפילו לחובתו מוכח כדעת הע"ש דהוי בעל דבר ונוגע ולא משום חשש דישקר דמה שקר שייך בחובתו. ופשוט והם הש"ך וסמ"ע דחו לע"ש בשני ידים ונדחה חזר ונראה כי גדולי פוסקים ס"ל כוותי כמש"ל וכמ"ש כאן. ובדקדוק הנ"י מהך דינא דפריך כיון דמסהיד דלוי וכו' מלבד דיש לדחות דכאן אין נגיעה גמורה רק חשש רחוק וכיון דאודי דלוי הלא אסתלק החשש ואגלאי מילתא למיפרע דלחנם חשדהו דישנו בו נגיעה לו והרי זה כשר מתחילה ועד סוף אף גם הא כתב רשב"ם להדיא דס"ל דמסהיד דהך שדה של לוי ולאו דיהודה איהו וא"כ כשאמר דהוא של לוי נסתלק וכשמעיד אח"כ דלאו יהודה הרי כשר להעיד דכבר נסתלק והא קיי"ל בפיסול ממון לא בעינן תחילתו וסופו בכשרות וא"ש ולק"מ ולכן הך דינא להעיד לחובתו במחלוקת שנוי' והוא ספק עצום בפוסקים וצ"ע: