אורים ותומים, תומים · סימן ל״ז, כ׳

אבל אם בא להעיד שהוא של ראובן וכו' אין להקשות דילמא רוצה להעמידו לפני ב"ח שיבא ויאמר מה נ"מ לי בהודאה שלך במקום שחב לאחרים אין נאמן בהודאתו משא"כ אם הקרקע ביד יהודה אף ב"ח א"י לגבות וצ"ל דכיון דהודה והעיד בב"ד דהוא של לוי אם יבא ב"ח דשמעון ויקח אותו מיד לוי עליו חיוב אם יש לו לפרוע מכיסו ללוי כי לוי נלקה בשבילו כי ב"ח לקח הימנו שדהו וא"כ עדי' ק' קושי' הגמרא אי דאית ליה ארעא אחריתי עליה דידי' הדר ואי ל"ל מה נ"מ דהא גם לגבי לוי מיקרי לוה רשע ולא ישלם דזה לקח הימנו שדהו בחובו ולפי הודאתו אין לו משפט דמים הללו ופרע במה שאין שלו ועדין לוה רשע הוא וצ"ע והעיקר דקאי להתי' דהשני נח לו ובזו לא שייך להעמידה לפני ב"ח דמה נ"מ לו אם יהיה לב"ח נח או קשה וכן מוכח בתוס' ד"ה כגון כו' דכתבו דהוי מ"ל כגון דאמר דראובן מכרה ללוי דלכאורה קשה דזהו להך תי' השני נח לי אבל לתי' השני אין מספיק ולפ"ז לק"מ דלהך תי' בלא"ה לק"מ די"ל דמעמיד בפני ב"ח ולא מהני הודאתו וכל הקושי' להך תי' השני נח לי דזה לא שייך לגבי ב"ח דמה נ"מ לו אם יהיה לב"ח נח או קשה כמש"ל וא"כ שפיר הקשו כיון דהכל הוא להך תי' הל"ל בקצרה וא"ש ובזה יש להבין מה דקאמר שם ולוקמי בגזלן דלכאורה תמוה סיפא איך מוקי' מ"ש שדה מ"ש טלית ודוחק לומר דסבירא ליה יאוש כדי קנה דא"צ להחזיר אבל לפי הנ"ל ניח' דהקושי' ולוקמי בגזלן ואמר דהקרקע של לוי כס"ד בגמרא ולכך שדה י"ל דמעמיד בפני ב"ח משא"כ מטלטלין דאיירי כדלקמן דלא היה ליה שדה מעולם ואם כן לא שייך להעמיד בפני ב"ח. וכל זה משום דדחוקי ליה לומר דאיירי דמית גזלן וזהו הכל לתי' כגון דאית ליה סהדי וכו' אבל לתי' השני נח וכו' דלא שייך זה בלא"ה לק"מ דלא צריך לאוקמי כנ"ל דמת גזלן דהא שניהם אומרים שבא מכח ראובן ואם כן לעולם צריך ראובן לשלם וכל הקושי' הוא רק להך תי' ועמש"ל בס"ק י"א ולפי הנראה זהו סותר לדברי טור ודוק. והנה אם מביא זה העדים וזה העדים ומתחילה בשהביא יהודה עדים היה ראובן פוסלו בב"ד כי לא נודע לב"ד שהוא נוגע וכעת בא ראובן בעדים שלו ועכשיו צועק יהודה אף עדים שלי כשרים דמה שהיה פוסלו מתחילה עכשיו ניכר שהיה לטובתו שם ברשב"ם דף מ"ד ע"א שני סברות אי הואיל דנפסלו א"א להחזיר להביאם או יכול להביאם רק שם עכ"פ לא זו דאם כבר יהיה קרקע בידו יהיה היכי דקיימא תיקום אף גם אם לא יהיה בידו יהיה עכ"פ יחלקו משא"כ אם יטול אותו יהודה טרם שיש לו עדים יהיה יהודה מוחזק ומדברי תוס' ד"ה כגון כו' שהקשו על הלשון בגמרא דאמר בהאי זכותא וכו' ולא הקשו באמת דה"ל לשנוי' כך דאית ליה עידי גזלה ולא עידי חזקה כמ"ש רמב"ן באמת וכן טובי יש דעדים שלו קרובים ליהודה ורחוקים ללוי. אבל לפי שכתבנו ניחא דמה בכך עדיין לא יחרוך רמי' צידו אם הוא כעת יפסול עדי יהודה אם אחר כך יבא בעדים שלו לטרוף יבא יהודה בעדים שלו ולא יועיל כלל מה שפסלן ויזכה יהודה בשדה דעדים שלו אינם כלום נגד יהודה. ולכך הוצרך הגמרא לשנוי' דאיכא עדים לזה וכו' דאף דיהיה עדי יהודה אחר כך חוזריה לכשרותן מ"מ יש לו תועלת במה שפסלן תחילה ואפשר הרמב"ן דהקשה זו וממאן לפרש כן הוא דא"כ מה פריך הגמרא מדמים מי מייאש הא כל הקושי' הוא לכאורה רק להך תי' דאי' סהדי למר וכו' אם כן כשבא שמעון אחר כך להוציא בעדים שלו עדים של יהודה חוזרים לכשרותן נגד שמעון דה"ל נוגע ואם כן לא יהיה יכול להוציא מעות מיד המוחזק דיטעון אולי אמת כעדים של יהודה ולא עשיתי לך דבר ויהודה אינו טוען שראובן גזלה הימנו רק לוי ואם כן אין מקום לקושי' הגמרא אבל כבר כתבתי לעיל ס"ק י"ח בטור די"ל קושי' הגמרא קאי להך תי' השני נח ע"ש ולק"מ. ובזה אפשר לישב מש"ל על הרמב"ם דמה פריך הגמרא ולוקמי ביורש הא מחויב לשלם דמים די"ל קושי' הגמרא להך שינויא דאית סהדי לזה ולזה ואם כן בשלמא קרקע בחזקת בעלים ואם כן נוטל מחצה וכן בכלי דניתן לחזרה אי רשות יורש לאו כלוקח דמי אבל אי כרשות לוקח דמי ואם כן הכלי שלו רק צריך ליתן דמים א"כ ידחה היורש ויאמר האמת עם עדי יהודה ולאו בעל דברים ודוחק לומר דיכתבו הרשאה כי בגזל קשה ליכתוב הרשאה מדיני הגמרא כנודע ואילו הוי אמרי' דבדר' נתן יכול למחול י"ל הקושי' בפשוט שקושי' הגמרא ונימא דהודה דהוא של יורש ולכך בשדה א"מ דאולי מעמיד בפני ב"ח אבל במטלטלין אף בלי הודאתו א"י לגבות גוף מטלטלין רק הדמים ויכול למחול אף שחב לאחרים ולא שייך מעמיד בפני ב"ח משא"כ אי רשות יורש לאו כלוקח אם כן גוף החפץ שלו ולא שייך בי' מחילה רק צריך מתנה גמורה ואם הוא חייב לב"ח כשעבוד מא"ק לא יכול ליתן ואין מועיל מתנתו וא"ש ודוק: