אורים ותומים, תומים · סימן ל״ז, י״ג

שקנאה מגזלן פי' הסמ"ע ראובן הוא גזלן ושמעון קנאה ממנו והוכיח דינו בפרישה מהא דכתב הרמב"ן הביאו הטור דכל הנך איירי בדלית בי' תקנת השוק או שראובן בעצמו קנאה דאי ראובן גזלה הא חייב לשלם מפני תקנת השוק וחוזר על ראובן וקשה ל"ל הך תיפוק ליה דלא ניחא ליה דלא לקרי' גזלנא אלא ש"מ דבמטלטלין לא שייך זה ודבר זה אין לו טעם ואדרבא יותר נראה דפסול לעדות דאם העידו עליו שגזל או שהפקידו פרה וטלית בידו ומכרו ושלח יד במלאכת רעהו פסול לעדות. והב"ח כתב דבאמת הרמב"ן לא סבירא ליה סברת הטור דלא מהימן משום דלא ניחא ליה. וזה יותר דחוק לעשות מחלוקת בין הטור ורמב"ן במה שהטור העתיק דברי רמב"ן בלי חולק. ובאמת אין כאן קושי' דבאמת ה"מ הרמב"ן לומר דלכך לא מהימן משום דלא ניחא ליה רק דא"כ במי שהוחזק בב"ד לגזלן ונפסל וימים רבים אחר כך עשה תשובה והוכשר בב"ד ועכשיו מכר פרה וטלית לשמעון ובא לוי לערער שאז בהיותו המוכר גזלן לקח ממנו הפרה בגזל' ומכרה לו והוא ביקש לפסול עדים הללו ואם כן מה ניח' ליה דלא לקריא גזלנא אז היה מפורסם לגזלן והוחזק בב"ד בכך ועכשיו דעשה תשובה ואם כן מה"ט נאמן להעיד ולכך קאמר הרמב"ן טעם אחר משום תקנת השוק מ"ה אין נאמן להעיד דיש לו הנאת ממון ולק"מ וגם אי טען המערער ששמעון לקחו מבן גזלן שאבי ראובן גזלן אם כן מחמת דלא ליקריא גזלנא מעיד דזו לא שמענו שיהיה נוגע בשביל דלא לקרי לאביו גזלן אבל בשביל תקנת השוק ג"כ אינו מעיד דכיון דירש מאביו אחריות נכסים אם כן אם יצטרך לשמעון הלוקח לשלם הדמים מתקנת שוק הדר עליה דיורש הגזלן ויהיה מוכרח לשלם ולכך פסול ולכן הדבר פשוט. וא"צ לדחוקים רבים.