אורים ותומים, תומים · סימן ל״ז, י׳

אא"כ נשאר כו' הקשה הע"ש מה בכך דנשאר דילמא שדה הנשארת גזולה וא"כ יבא לוקח ראשון לטרוף הימנו והאריך ושרש דבריו לשני גזלנים לא חיישינן והסמ"ע כתב דהוא טעם רחוק והש"ך כתב שדברי הע"ש נכונים ובאמת לשיטת התו' דלא חיישינן לב"ח כלל רק לגזילה א"ש דלשני גזלנים לא חיישינן כמש"ל וכן מבואר ומוכח בתו' כמ"ש וא"כ תצא שדה בת חורין מידו לב"ח לא חיישינן ולגזל' ג"כ לא חיישינן תו דכבר יצאה שדה מלוקח ראשון בגזולה. אך עדיין דבריו צריך תיקון דאיך סתם הטור אולי גבה מהראשון בחוב היינו אפותקי וא"כ חושש לשדה הנשאר בגזלה ויהיה הלוקח חוזר עליו וצריך לומר דאף זה הוי כמו גזל דכיון דעשהו לשדה אפותקי ומכרה הוי כמו גזול ומה"ט אמרינן לקמן סי' קט"ו דגובה אפילו שבח יותר על קרנו דיאמר קרקע שלי משובח. וכמו דלתרי גזילות לא חיישינן דכולי האי ודאי קלא אית ליה ה"ה אפותקי ומכרה וגזל הוי כב' גזילות ולא חיישינן. וא"ש אך זהו לדעת התו' אבל להרשב"ם קשה דהא אליביה לחוב נמי חיישינן א"כ דילמא הך שדה הנשאר יבא ב"ח מוקדם ויטרפנה ויחזור לוקח ראשון לטורפו ממנו ובזו אין מקום ישוב לדברי הע"ש. והפרישה והב"ח כוונו כאחד לומר בשלמא לוקח ראשון מעיד שקר כדי שתהיה אחריותו קיים כי שדה של לוקח שני הוא אחריותו אבל לוקח שני אין השדה שטורף ראשון נקרא אחריותו כי לוקח ראשון אחריותו עליו וזהו דוחק דמנ"ל לרשב"ם לומר סברא זו ולהכשיר עדות הלוקח דהא מ"מ מוגרע כחו עי"כ כי כל זמן שלוקח מוחזק בשדהו אין לו מורא מב"ח כאשר יבא יאמר הנחתי לך מקום ועכשיו כשיבא ב"ח יחזור עליו כי מקום שהניח לו חלף עבר ולמה לא נקרא זה אחריותו ואפילו נימא כדעת מקצת חכמים הובאו בע"ש דמיירי דלוקח שני לקח שלא באחריות מ"מ אינו מספיק דאם יבא ב"ח ויטרוף שדה זו ב"ח והרי יחזור לוקח ראשון עליו ויצא נקי משדהו והרי כאן נגיעה גדולה ולכן לא הועילו חכמים ההם שפי' שלא באחריות ויותר מה שיש לתמוה הוא במהרש"א דפי' רשב"ם הוכיח דינו דגם לב"ח חיישינן דאל"כ הל"ל לוקח שני מעיד ללוקח ראשון בדאית ליה ארעא אחריתי כמו בלוקח ראשון לשני א"ו דהגמ' איירי אפילו בלוקח ראשון שלא באחריות ומ"מ א"מ שמעמידו בפני ב"ח וא"כ להיפוך לוקח שני מעיד ללוקח ראשון אפילו בדלית ליה קרקע ואנו מצטערים להבין דברי רשב"ם כמ"ש למה יעיד שני לראשון אפילו בדאית ליה קרקע עד שעשה הימנו טענה להרשב"ם והקו' לתו' ואם התו' לא ס"ל הך סברא שכתבנו בטור דאפותקי שם גזילה היא הלא אין מקום לדין זה. ובלא"ה אף לפירשב"ם ל"ל כמ"ש מהרש"א דקשי' ליה למה לא קתני איפכא לוקח שני מעיד ללוקח ראשון וכו' דא"כ לר' פפא דס"ל אפילו שלא באחריות אם נמצא אינו שלו חוזר עליו יקשה ליה הך ברייתא כקושית מהרש"א למה לא נקט איפכא ול"ל דאם לוקח ראשון שלא באחריות הרי זה מעיד אפילו לית ליה קרקע דזה אינו דאם יטרפנו נגזל הרי זה חוזר עליו והרי זה נוגע בעדות ול"ל דלא פסיקא ליה דאם יבא ב"ח אפותקי על ראשון ולא נגזל הרי זה מעיד דא"כ אף בכה"ג אף לוקח ראשון שלא באחריות מעיד לשני דאם בא ב"ח לטורפו מה יחוש שיבא ב"ח עליו הא לשני ב"ח לא חיישינן וכבר בא ב"ח על השני ואם יבא עליו נגזל הא זבין שלא באחריות ואין לו כלום על השני אם כן הקושי' לר"פ במקומו וצ"ל דלאו קושי' וצ"ע למהרש"א דהניח קושי' זו על התו'. ועל כל פנים חזרנו להנ"ל דקושי' הנ"ל ממש אין לו פתר ובאמת בטור הייתי אומר תי' יותר מרווח מכל והוא דודאי הנך חששות חששות רחוקים נינהו ואינם כדאי לומר שבשביל כך יעיד שקר רק בלא"ה הוא כמו בע"ד דהא יש לו שעבודו על כל נכסים של מוכר המאוחרים לקנינו ושעבוד הוי קצת כשלו ואם כן למ"ד למפרע גובה ועיין בתו' פרק הספינה דעלה ברוחם דיכול למכור השעבוד כמו קנין קרקע ואם כן איך יעיד על שלו ואם כן די שהקילו במקום דליכא חשש נגיעה אבל במקום דיש חשש נגיעה והוא ג"כ שעבודו לא הכשירו עדותו ואם כן בלוקח שני ללוקח ראשון זה הטורף אינו לוקח שעבודו דכי יש ללוקח שני שעבוד על לוקח ראשון ואם כן בשלמא בדלית ליה קרקע דהנגיעה ברור לפניך דתיכף ילך הראשון ויטרפו מידו אינו מעיד אבל בנשאר לו שדה ב"ח דאינו נגיעה לפניך רק מפני חשש בעלמא והטורף לא לוקח שעבודו כלל ולכך מעיד. אך זהו ניח' לשיטת הטור ויש נ"מ בין תי' זה למש"ל בדברי טור בישוב תי' של ע"ש דאם גבה מן לוקח ראשון בעל חוב שלא באפותקי רק שדה של לוקח שני במד"ה דגובה מלוקח ראשון כנודע אם כן לא שייך כאן מש"ל שני גזילות דהא ראשון חוב גמור אבל לפי תי' זה מ"מ יעיד דלא נלקח שעבודו וא"ש. אבל אינו מתיישב לשיטת רשב"ם דסבירא ליה דלוקח ראשון שלא באחריות מכל מקום אינו מעיד לשני אעפ"י דשם אינו רק נגיעה בעלמא ולא שעבוד כלל דהא הוא שלא באחריות וצ"ע. ומה שנ"ל ישוב לשיטת רשב"ם הוא כך דסבירא ליה לרשב"ם בקושי' התו' דניחוש לב"ח גדול דחששות הרבה על שני שדות לא חיישינן דידניחוש חשש על שדה א' שבידו אבל שניחוש חשש על שדהו וגם על שדה הנשארת כולי האי לא חיישינן וקשי' ליה לרשב"ם למה לוקח ראשון מעיד ללוקח שני ביש לו קרקע בת חורין מלבד דיש לו טענ' לענין שבח כמש"ל אף גם הא כללא בעדות דאמרינן השני נח לי וראשון קשה ממנו כמבואר בגמרא ולקמן בסעיף שאח"ז ואם כן אם ישאר הקרק' ביד לוקח ב' יהיה קרקע ב"ח ביד מוכר משא"כ אם מוציאו ב"ח מיד לוקח שני הרי לוקח שני חוזר על ב"ח וכשיבא נגזל עליו הרי צריך לטרוף מן לוקח שרי וזה קשה לו כנ"ל ולכן סבירא ליה לרשב"ם הפי' מעיד ללוקח שני ולא קאמר בשביל לוקח שני אלא דלוקח שני צועק ויודע דזה הטורף בשקר הוא רק הוא אינו נאמן על עצמו. ולכך הלוקח ראשון מעיד לו לסייע דבריו וכן כתב הרשב"ם ראובן שמכר שדה לשמעון וליהודה הרי שמעון מעיד ליהודה ולא קאמר לראובן המוכר ואם כן אף שימנע הראשון עדותו אין כח ביד יהודה לחזור על ב"ח שביד ראובן המוכר דהא הוא גופי' העיד בב"ד שיש כאן עלילה על ראובן ובשקר טרף והאמת עם ראובן ואם כן אין לו משפט טריפה על ראובן ואם כן אין כאן צד נגיעה לשמעון דהקרקע ב"ח נשארת ביד מוכר כמקדם אף דלא יעיד וא"ש. ולפ"ז אף בהיפוך דאם ב"ח בא על לוקח ראשון והלוקח ראשון צועק בשקר טורף הרי ביד לוקח שני להעיד דאף דלא יעיד הלא אין כח ביד ראשון לטרוף מהשני דהא מודה דבשקר טרפו וה"ל כלוקח שלא באחריות אך יש כאן חשש דאולי שמעון לוקח ראשון חייב לאחרים ויבאו ב"ח שלו ויטרפנה מידי יהודה בשעבודו של לוקח ראשון ואי דהודה שמעון דשלא כדין טרפו אין בהודאתו ממש לחוב לב"ח שלו כנודע במקום שחב לאחרים ועין סי' מ"ז ולכך אינו מעיד אבל בנשאר קרקע אחריתי הרי זה מעיד דהרי יש להם מקום לגבות ואי דנימא אולי גם על קרקע זו יבאו ב"ח דראובן הא אמרינן שני חששות דראובן חייב ושמעון חייב ושדה שלו משועבד וגם של ראובן משועבד שני חששות ל"א ובפרט חשש רחוק כזה ולכך מעיד וא"ש. אך עם כי הסברא נכונה מכל מקום קשה להולמו בכוונת רשב"ם דכתב סתם דלוקח ראשון יגבה מן לוקח שני מבלי זכר כלל דב"ח שלו יגבה ממנו תמורתו. ולכן חפשתי ולא מצאתי ישוב בדברי רשב"ם כי אם זה דהתו' כתבו דלא חיישינן כלל לב"ח וצ"ל הטעם דאילו הוה ב"ח מקדם הוי אתי ולא המתין למוכר וללוקח שני כ"כ זמן וכדומה. רק הרשב"ם דס"ל דחיישינן לב"ח הוא הטעם דלוקח ראשון חושש לב"ח ולכך מעיד להעמידו לפני ב"ח וחושב הא דלא מקדמי ואתא משום דגם ב"ח שמע וידע דקרקע השני גזולה ביד לוקח שני ואם יבא לטרוף יאמר לו לוקח ראשון כלך אצל שני ואם יטרוף מהשני ויטריח מהב"ד באדרכתא וטירפא אחר כך יבא הנגזל בטענתו ועדותו ויהיה כל הטירפא ואדרכתא לריק כי לא היה מעולם של ראובן המוכר ויצטרך הוא לבוא שנית על הלוקח ראשון בטרח' דבי דינא ואדרכתא וטירפא חדשה ולכך בושש ואיחר לבוא לגבות עד שיהיה הנגזל גובה שדה גזולה שלו מיד הלוקח שני ואז יבא הוא לגבות חובו מלוקח ראשון בלי כושל ולכך חושש לוקח ראשון ומעיד להעמיד שדה ביד לוקח שני בשביל ב"ח הנ"ל אבל לוקח שני כשבא על לוקח ראשון נגזל אינו חושש לבעל חוב כי אילו היה חוב היה מקדים לבוא וליכא למימר דידע ששדה גזולה דהא לוקח ראשון שדה שלו גזולה וזה הבעל חוב בנא"ה אין לו לטרוף רק מלוקח שני ולכך אין כאן חשש ב"ח ולכך באית ליה קרקע אחרת מעיד וליכא למיחוש לב"ח וזהו התי' יותר נכון מכל התי' שנאמרו בזה לענ"ד ונכון ואם כן בבא ב"ח אפותקי על לוקח ראשון אין לוקח שני מעיד דאולי יהיה שדה שנשאר גזולה. אם לא כפמש"ל דגזולה לא חיישינן כלל לדעת הרשב"ם ודוק: