אורים ותומים, תומים · סימן ל״ו, ח׳

שעדות הרחוק כשרה והנה דעת זו היא להרי"ף ז"ל והסכים עמו הרמב"ן ז"ל כמ"ש הרא"ש בשמו ויש להקשות לפי מה שאומר לעיל הסמ"ע וכמ"ש דלשיטת התו' דפי' בשני אחי' שראו דלפעמים דלא ידעו זה מזה ויבאו לב"ד להעיד ש"מ דס"ל דלא כרי"ף דאפילו לא ידעו זה מזה עדותן כשירה וא"כ הרמב"ן דס"ל כתו' דבעינן תרתי ש"מ דס"ל כתי' התו' על הך קושי' מה יעשו ב' אחי' וכו' וא"כ איך פסק כהרי"ף בזה ודבריו סותרים זא"ז לכאורה. ואפי' אם נדחוק כמ"ש הש"ך הבאתי אותו באורים ס"ק חי"ת דאם רחוק א' רואה הקרובים אף דשאר רחוקים לא ידעו מודה הרי"ף דמבטל מ"מ אני מסופק בשלמא אם רואה קרוב לבע"ד או פסול שפיר י"ל אם אחד ראה אותו הוא מצרף עמו ונפסל והוי כעד פסול והשני שראה האחד ההוא מצרף עמו ונפסל ג"כ וכן עם אלף אבל בשני אחים דכל א' בפני עצמו כשר רק צירוף השני אחים משוים ליה הפיסול ואם אח זה לא ידע מהשני מה פיסול יש כאן ואפילו השלישי מהשוק שרואה אותן לא שייך עליו שנצרף לפסול ואף הוא פסול דהא כ"ז שלא נצרפו אחי' אין כאן פיסול כלל. ולא שייך על שלישי משוק דנעשה כמוהו לפסול. ולכן בשני אחים דין שלו צ"ע. ולכן יותר נראה כמש"ל נגד דעת הסמ"ע דלרבי צריכין לדעת זה מזה כמ"ש הרמב"ן רק לר"י א"צ והקו' לר"י מה יעשו ב' אחי' כמש"ל באריכות ועוד אני מוסיף דבלא"ה יש להבין הא דקאמר רבי אחד ד"מ ואחד ד"נ ואימתי בזמן שהותרו וכו' מה יעשו כו' דמשמע דר"י לא ס"ל הך חילוק בזמן שהתרו וכו' ומנלן זה דילמא ר"י לא ס"ל רק בד"נ אבל מ"מ מודה דבעי התראה כקושי' רבי מה יעשו שני אחים וכו' ואיכן נרמז דגם בזה פליג ר"י כדאמרינן בגמ' ובכל דוכתי דלר"י אפילו למחזי פסול אנה נזכר דר"י פליג בזה באמת לא מצינו רק דר"י לא ס"ל כן בד"מ אבל דיפסול אף למחזי לא מצינו לר"י ובאמת תו' סנהדרין הנ"ל ד"ה בזמן הביאו דעת הרשב"א דס"ל באמת כן שר"י מודה בזה לרבי וצ"ל לפי מ"ש התו' במכות ד"ה אמר ר"י דר"י מחלק בין ד"מ לד"נ אף דגם בד"מ כתיב עפ"י שנים ושלשה עדים כו' משום דבד"נ בשנים וא' מהן קרוב או פסול עדותן ודאי בטלה דע"א אינו כלום לשום דבר ואף בשלשה מקשינן כן משא"כ בד"מ אם נשאר ע"א הרי קם לשבועה וצ"ל לרבי דס"ל אף בד"מ דס"ל דאין הפי' מה שנים דודאי אין ע"א מועיל דהא מועיל לשבועה רק כך מקשינן דבשנים הסברא דצירוף הפסול מבטל העדות דהא הפסול יש לו גרם ויד בעדות דזולתו לא היה רק ע"א וטובי' שנים מע"א וא"כ דהוא עד גמור ראוי שבצירפו יתבטל כל עדות אבל בג' דנשארים עדים כשרים זולתו ואין תועלת בעדותו כלל וה"א כלא היה יחשב ולא יועיל צרופו לבטל דמה צורך יש בו וקמ"ל להקישו לשנים דמ"מ בטל וזהו שנחלקו בו רבי ור"י וא"כ אף זו בו תלי' דלר"י דמדמהו לגמרי לשנים מה שנים דא' פסול והשני אין בו מועיל כך אמרינן בשלשה וא"כ בשנים אפילו לא כוונו להעיד עדותן בטלה דעכ"פ אין כאן רק ע"א ובזו מקשינן שלשה אבל רבי לא ס"ל ההיקש כך דהא אף בד"מ מקשינן רק ההיקש כמ"ש מה שני' מסתבר דהפסול מבטל ע"י צירוף שלו עדות הכשר אפילו לשבועה כהנ"ל ובזו אמרינן אף בשנים ה"מ בכוון להעיד אבל בלי כוון להעיד אף בשנים לא נתבטל ע"א לזקוק שבועה ואף בשלשה דין כן. וכמו דההיקש בד"מ אף בד"נ הדין כן דכי נחלק בהקישי' וכמו דדרשינן הקרא גבי ד"מ כן בד"נ דס"ל לרבי דאין ההיקש לומר לגמרי כמו שנים רק לענין סברא כמו דכאן מסתבר הביטול אף בשלשה כן וא"כ א"ש דהך מחלוקת בין ר"י לרבי אי בד"מ ג"כ או רק בד"נ מישך שייך לאידך מחלוקת אי מהני למחזי או לא וא"ש. ובזה יש ליישב דברי רש"י דפי' על רבא דקאמר והוא שהעידו תוך כ"ד על נמצא אחד מהן קרוב או פסול והקשו התו' א"כ מה פריך הרוג יציל וכו' ונראה ליישב די"ל דגם רש"י ס"ל סברת התו' דלכך מחלק ר"י בין ד"מ לד"נ אף דבתרוויהו כתיב עפ"י שנים וכו' משום דשם אין ע"א כלום כהנ"ל רק דעדיין קשה כיון דבד"נ וודאי פסול נילף ד"מ מד"נ מהקישא דמשפט אחד וכו' כמ"ש התו' ולכך פי' רש"י דהצלה שאני וכה"ג אין למדין ד"מ מד"נ דבד"מ לא שייך הצלה דמה דזכות לזה תיבה לזה אבל בהך קושי' דהא בד"מ כתיב ג"כ עפ"י שני עדים ס"ל לרש"י כתו' ולפ"ז לר"י אפילו העידו לאחר כ"ד נפסלו דהא לגמרי לשני' מדמה ובשנים אפי' העיד הפסול לאחר כ"ד מ"מ הא אין כאן רק ע"א ומה נ"מ בעדותו ואף שלשה כן דלגמרי מדמינן וא"כ פשיטא אפילו לאחר כ"ד נתבטל העדות. אך לרבי דיליף הקישא לענין ביטול וצירוף כמ"ש שפיר י"ל אם העיד לאחר כ"ד ליכא צירוף ולכך רש"י מפרש לי' מילתא דרבא דס"ל להלכה כרבי וכדאמר רבא אי למחזי וכו' והביטול מחמת צירוף ולכך בעינן תוך כ"ד אבל קושי' הגמ' הרוג יציל וכל הנך קושי' הכל אליבא דר' יוסי ולדידיה פשיטא דאפילו לאחר כ"ד אינו מועיל להכשיר ומ"מ בטלה ולק"מ: ובזו יש להבין במ"ש מהרש"א בסנהדרין תו' הנ"ל דהקשו התו' דר"י אמר שמואל פוסק כר"י וממילא עד הרואה בעלמא מיקרי עד ואילו גבי עד נעשה דיין פוסק דלא מיקרי עד עד שיהיה מוזמן לעד ותי' רשב"א דר' יוסי ס"ל ג"כ כרבי דבעי התראה דהא ס"ל עד שיהיה שני עדים מתרי' בי' ור"י דס"ל הלכה כרבי יוסי היינו בדיני ממונות לא מיפסל כלל העדות אבל בהא לא ס"ל דעד הרואה יחשב עד רק אף דלא בעי התראה בד"נ דלא קיי"ל בהך כר"י מ"מ צ"ל לאסהודי והקשה מהרש"א א"כ ה"ל להתו' לשנויי בקצרה דר"י פוסק כר"י הייט למעט בד"מ דאינו מבטל עדות כלל אבל בד"נ ס"ל כרבי דבעינן למיסהד דעד הרואה אינו עד ול"ק אהדדי ולפמ"ש ניחא דאם אמרינן במשנה דר"י פליג אף על הך בזמן שהתרו בו וצריך לומר דמה שייכי' זו לזו וע"כ כמ"ש דתלי זו בזו אם מקשינן לגמרי או לא וכמ"ש ואם כן תו ליכא למימר דשמואל ס"ל בהך כר' יוסי ובהך כרבי דלפמ"ש הדבר תולה זו בזו ואי אפשר להרכיב אתרי רכשי. ולכך פי' רשב"א דהך אימתי הנאמר במשנה לאו דברי רבי אלא ד"ה היא ואף ר"י מודה בו ואין מקום לסברא הנ"ל שכתבתי דתלי' זה בזה כלל (ורשב"א אפשר דס"ל תי' אחר בקושי' התו' דגם בד"מ כתיב עפ"י שנים כמ"ש המפורשים תי' אחר עיי' בספריהם) דהא ר"י מודה בו וא"כ שפיר י"ל בהא כרבי ובהא כר"י ולק"מ. וגם במכות ד"ה שמואל כו' דסיימו התו' דלפעמים לא ידעו האחים זה מזה ואפילו אירע לאחר כ"ד מ"מ עדותן בטלה וכו' והקשה מהרש"א דמנ"ל זה דכל מה שכתבו בד"ה אמר רבא כו' להוכיח דלא בעי כ"ד היינו אם אמרינן בראי' לחוד סגי אבל לפי דהעלו דבעי עדות בב"ד י"ל אפילו בהך נמצא קרוב או פסול צריכין להעיד תוך כ"ד ואין מכל דברי התו' ראיה לדחותו אבל לפי הנ"ל ניחא דרבי דטען כן לר"י מה יעשו שני אחים לדברין ולר"י הא מקשינן שלשה לשנים בהחלט ובשנים אפילו לאחר כ"ד העדות בטל כמ"ש ואף בשלשה כן וא"כ לר"י שפיר כתבו התו' דלר"י מה יעשה בשנים אחים דאפילו להעיד תוך כ"ד לא צריך לשיטתו וא"ש. ולפ"ז אף דינו של הרי"ף דצריך הכשר לידע בפסול תלי' בזה דלר"י דלגמרי מקשינן שלשה לשנים ובשנים אפילו לא ידע מה בכך סוף כל סוף אין כאן רק ע"א בד"נ ולאו כלום הוא ואף בשלשה הדין כן דלגמרי מקשינן רק לרבי דס"ל ההיקש לסברא לבטל העדות בצירוף בזו שפיר אמרינן דבלא ידע ליכא צירוף דהלא לא לגמרי מקשינן דמה שנים דנשאר אחד דאין בו ממש כהנ"ל והדבר פשוט ונכון וא"כ א"ש אף זו מהטענה של רבי לר"י לדבריך דס"ל רק בד"נ משום דלגמרי מקשינן (א"כ אף בלא ידעו נפסלי' וא"כ מה יעשו שני אחים וכו' דלפעמים לא ידעו זה מזה ומ"מ לשיטתך פסול א"ו דלאו לגמרי מקשינן ובאמת צריך הכשר להכיר בפסול ואין כאן חשש בשני אחים וא"ש. וגם בדברי התו' יש לכוון כן ודלא כסמ"ע אך י"ל בלא"ה ישוב נכון לדברי הרמב"י דיש לדקדק מה דוחקו של התו' לומר בשני אחים שלא יהיו יודעים זה מזה וגם בהא דפריך הרוג יציל הוא לס"ד ובתי' יקום דבר היינו ביאתן לב"ד פי' אחר מה דלא פי' בו רש"י ולמה לא אמרינן דבאמת לרבי בעי הגדה בב"ד כמ"ש הרמב"ן בחדושיו לב"ב. והנ"י והב"י לעיל בסי' ז' דמסתבר דבעי הגדה לב"ד דמהיכי תיתי לפסול במחשבה בעלמא להעיד כל העדות אם לא בבואם באמת להעיד וזהו הכל לרבי דמצריך כוונה להעיד שפיר י"ל איך במחשבה בעלמא יפסול העדות אבל לר"י דס"ל בראי' גרידה מיפסל לא שייך הך קושי' ובאמת א"צ לבוא לב"ד כיון דבראי' לחוד מיפסל והא ה"ל ראיה ולכך לר"י שפיר פרכינן במשנה מה יעשו שני אחי' דלשיטת ר"י א"צ להעיד בב"ד וגם קושי' הגמ' הרוג יציל מיושב דהכל לר"י ולדידי' אין צריך לבוא לב"ד אבל לרבי צריך לבא לב"ד כיון דבעי כוונה להעיד במחשבה בעלמא לא מיפסל עד דיבא באמת להעיד וא"כ ל"ק לא מצאנו ידיה בגט שקרובים הם מכוונים להעיד דלרבי באמת ביאה לב"ד בעינן. ולק"מ וא"צ לכל הדחוקים אמנם התו' שלא תי' כן משום דהם הקשו לר"י ג"כ דהא גיטין לד"נ מדמינן ולר"י איך מוכשר גט במעמד קרובי' ולכך הם ז"ל הוצרכו לומר דאף לר"י בעי הגדה בב"ד אבל הרמב"ן ז"ל כנראה מחדושיו לב"ב לא הקשה כלל לר"י רק לדידן ממעשי' בכל יום אבל לר' יוסי ז"ל לא הקשה כלל די"ל באמת לא היו מניחים קרובים בגט ובקידושין ואין כאן קושי' ממעשים בכל יום לשיטת ר"י דלא קיי"ל כוותי' או דהיו מזמינים העדים כשרים כמ"ש שם. או דס"ל כפירש"י דלכך בד"נ פוסל לר"י משום דבעי הצלה וא"כ אין בגיטין בכלל ד"נ דהתו' דסברי דהוי כד"נ משום דגם בהו אין ע"א נאמן כלל בשום דבר כמו ד"נ כמ"ש התו' להדיא ולפירש"י לא יתכן כן ולא קשה לר"י וא"ש די"ל כמ"ש דלר"י א"צ להגדה בב"ד משא"כ לרבי וא"כ דינו של הרי"ף לרבי קאי ודוק: