אורים ותומים, תומים · סימן ל״ו, י״א

כיון שהעיד הפסול עמו בב"ד ופי' הש"ך דהוא לדיעה שניה אבל לדיעה קמייתא א"צ להעיד בב"ד ולדבריו כל מ"ש הרמ"א בזה הוא רק כפל דברים ממה שכתב מחבר בתחילת סימן ולא לחנם כתבו רמ"א שנית ולכן נראה דס"ל לרמ"א דודאי דברי הרי"ף והסכים עמו הרמב"ן הם כדאי להורות כמותו כי מ"ש הרא"ש אין כ"כ ראיה ברורה לדחות דברי הרי"ף רק ס"ל כסמ"ע הנ"ל כי דברי התו' דהקשה למ"ד דבעי שיעיד בב"ד איך שייך מה יעשו ב' אחי' וצ"ל דלפעמים לא ידעו זה מזה זה סותר לדברי הרי"ף וכמש"ל באריכות וא"כ יפה פסק רמ"א דאם לא הכיר בפסולו לכ"ע לא מיפסל הכשר עד שיעיד בב"ד אף דלעיל יש ב' דעות דבממ"נ לדעת התו' דס"ל כתי' הנ"ל דלפעמים לא ידעו א"כ בלא"ה כ"ז שלא העיד בב"ד לא נתבטל ולדעת הרמב"ם דלא צריך להעיד בב"ד א"כ בלא"ה ל"ק מהך דב' אחי' וא"צ לתי' התו' דלפעמים לא ידעו וא"כ חזרינן לדינו של הרי"ף כיון דאין ראיה מוכרע נגדו ואמרינן כל שלא הכיר בפסולו לא נתבטל העדות. וא"כ לכל הדיעות לא נתבטל העדות וזהו שכתב רמ"א כיון שהעיד דאם לא העיד לכ"ע עדות כשר וא"ש. ונראה ברור דאם היה האשה במעמד העדות ואעפ"י שכוונה להעיד מ"מ אינה בגדר קרוב או פסול דיהיה כל עדות בטלה דהיא אינה בגדר עדות כלל ולכך הקשו מגיטין וקידושין מקרובים ולא שיש שם במעמד נשים והראיה דהקשו נרבע יציל ועיין בתו' בדחוקים לרצונו או קרוב ולא הקשו בפשוט אשת איש בחנק וכן כל העריות ה"מ לי' הרי יש כאן אשה ונשים פסולים לעדות וע"ז ממש ל"ש מאחוריו דמשכבי אשה כתיב א"ו דנשים אינם בגדר עדות כלל ולא שייך לומר נמצא קרוב או פסול דאינו בגדר ועמש"ל בדברי הריב"ש דבעינן הראוי להעיד רק מחמת פסלותו נפסל. וכתב בכה"ג בהגהת הטור אות ד' בשם רבינו ב"י בתשובה דאם היה פסול דרבנן אינו מבטל שארי עדות ואני חפשתי ולא מצאתי בתשובה הנ"ל לב"י דבר כזה ולא דכוותי' רק מה שפלפל שם אי הוה פסול דרבנן ולא נתבטל שאר עדות היינו דלא היה לו הכרזה ואף הוא אינו פסול אבל בהיה לו הכרזה ודאי דמבטל כל העדות וע"ש סימן יו"ד ותראה בבירור כדברי' הנ"ל וראי' מדברי ריטב"א בפ"ב דקדושין דנסתפק בהנוטל שכר להעיד דאמרו חז"ל דעדותו בטל אי מבטל כל העדות שהיה בצירופו והעלה דלא הואיל ואינו פסול גמור הא אילו היה פסול גמור מדרבנן פוסל כל העדות וכן הנכון וברור לדינא מבלי פקפוק: