אורים ותומים, תומים · סימן ל״ד, ט׳

מיום שנודע כו' הר"ן הביא בשם הרז"ה וכ"כ הרז"ה להדיא דבעדות בשטר לא שייך הזמה ופי' הב"ח דהיינו דאין עונשין העדים לא בממון ולא במיתה וכדומה אבל מ"מ העדים נפסלים והעדות בטל והש"ך בס"ק י"ג הסכים עמו אעפ"י שהר"ן לא הבין כן ברז"ה וכתב דא"כ יהיה הרז"ה נגד הש"ס ריש פרק אחד דיני ממוטת וא"כ גם הרי"ף יכול לסבור כהרז"ה ודלא כהר"ן דכתב דהרי"ף חולק ארז"ה ע"ש ואני לא הבנתי דבריהם דאיך אפשר לכוון דבריהם בכוונת הרז"ה. דהא הרז"ה כתב דעדי קיום ודיינים יכולי' להיות קרובים לעדי שטר דכל הטעם דדיינים צריך להיות רחוקים מעדים כדי שיהיה בגדר לקבל עליהם הזמה ובשטר לא שייך הזמה א"כ לא שייך דדיינים לא יקבלו הזמה על עדים קרובים ואילו כדברי הב"ח הא עדיין שייך הזמה לפסול השטר והעדים ולדעת הש"ך דהוכיח מפרק אד"מ הוי זו בגדר עדות שאתה יכול להזימן וא"כ הדיינים לא יקבלו הזמה לפסול לקרוביהם לעדות ולשבועה ומ"ש זה מזה ויותר מזדקקים לענוש קרובם ממון משיהיו נזקקים לפסול קרובם לעדות ושבועה וכדי בזיון וקצף וא"כ עדיין בטלה הזמה דהוא עיקר הזמה לדעת הש"ך בשטר וגם הסברא דחוקה דמ"ש דלענין עונש ממון לא שייך בשטר הזמה וע"ש לענין פסול עדות דנימא ביה הזמה ומ"ש הב"ח ראיה מן הזמה שלא בפניהם דקי"ל הזמה לא הוי אבל הכחשה הוי לא הבנתי ראיה דבאמת העדים כשרים דקי"ל זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה רק העדות בטל דהוי הכחשה וכן משמע בטור סי' ל"ח דהוה רק הכחשה לבטל העדות שהעידו עליהם אבל לא לפסול העדים ולכן יפה הבין הר"ן בהרז"ה דאין בהם הזמה כלל אפי' לפסול העדים רק השטר בטל כאילו הוכחשו ולכך הם הדיינים הקרובים לעדים יקבלו הזמה דמה איכפת להו בשטר אם העדים לא נפסלו. ומה שהקשה הש"ך על הרז"ה מריש פרק אד"מ נראה מדבריו דנמשך אחר פי' תורת חיים והראב"ן דקושית הגמ' דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימן אם אמרינן ד"מ בעינן דו"ח ואיך אמרינן שטר שזמנו באחד בשמיטה כשר דאחרוהו ה"ל עדות שאילה"ז ובזה קושי' הש"ך הא להרז"ה בשטר בלא"ה לא שייך הזמה. ואמת אם אמרינן להרז"ה כמש"ל בס"ק ה' דלכך לית ביה שטר הזמה דיכולים לומר טעינו בזמן אף באין מצוים לטעות א"כ אין מקום לקושי' הש"ך דודאי בס"ד דד"מ בעי דו"ח לא יוכלו העדים לומר טעינו בשנת המלך ולא יוכלו לומר על זה לא חתמנו דכיון דבעי דו"ח והזמן הוא גדר דו"ח הוא מעיקרי העדות וע"ז נשען כל העדות וזולתו אין בו ממש כלל ומאי דצריכין לדקדק בהו למאוד ולא שייך ע"ז לא חתמנו משא"כ לפי דקי"ל דלא בעינן בד"מ דו"ח א"כ אין זה מעיקר העדות ושטר שאין בו זמן כשר ושפיר יכולים לומר לא חתמנו רק על גוף העדות ובזה טעינו כי לא דקדקנו על בורי' ולק"מ כי דברי הרז"ה למסקנא ולא לס"ד. איברא אפילו נימא דאין זה כוונת הרז"ה רק נראה דהרז"ה אזיל לשיטתו דהקשה בפ"ג דיבמות איך מכשירין שטר הא ה"ל מפי כתבם ותי' כי מיפסל מפי כתבם על עדות אבל הלוה יכול להעיד מפי כתבו והם נעשים שלוחי' ללוה והם שלוחו של לוה וה"ל כאילו לוה כתב השטר ואין כאן מפי כתבם וא"כ אף לענין הזמה אם באנו אנו להזים העדים כי לא צוה הלוה ולא עשו שליחתו א"כ בטנה העדות וחזר הדבר לפי כתבם ואין כאן גדר העדות כלל והגע עצמך עדים שהיו מעידים עפ"י כתבם לא שייך בהו הזמה וא"כ אף זהו לענין פיסול ועונש עדות לא שייך שליחות של לוה וכי אנו פוסלים הלוה הלא אנו פוסלים הם ואיך נפסול אותם והם לא העידו כלל רק כתבו חוב של לוה ומועיל הזמה לבטל שטר דאנו אומרים לא היה בשליחות הלוה אבל איך שייך ביה הזמה כיון שאינו בגדר העדות כלל רק בגדר כתב הלוה וזה ברור ונכון לענ"ד בטעם הרז"ה ומה שטען עליו הש"ך מהך סוגי' דריש פרק אד"מ נר' דמכחן סיוע להרז"ה ומזה למד דינו דודאי לפי פירש"י כמש"ל בריש סי' למ"ד דאין הקושי' בגמ' כמ"ש הראב"ן דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימן רק הקושי' דבשלמא אי בד"מ אין עדים צריכין דו"ח א"כ אמרינן סתמא דמילתא עדים קושט' קאמרי ומה דמצריכין דו"ח בד"נ משום הצלה דכתיב והצילו העדה ולכך כל כמה דנוכל ליישב דברי עדים שלא יהיו הם מוכחשים או זוממין מיישבי' אפילו בדוחק ולכך אמרינן האי שטרא מאוחר הוא. אבל אי בד"מ ג"כ בעינן דו"ח ש"מ דחשדינן לעדים דמשקרי ולכך בעינן דו"ח לברר האמת א"כ כשיש כאן הזמה למה טרחינן ליישב ולא אמרינן סתמא דנין כמכחישין ולא יאחרו השטר רק זייפהו זהו הפי' ברש"י כאשר כתבתי לעיל בריש סי' למ"ד וזהו הקושי' חל אף להרז"ה דמה בכך דלא שייך בשטר הזמה עיקר הקושי' מדחזינן דהצריכה התורה בד"מ דו"ח ש"מ דלא מחזקינן דעדים אמרו קושטא ואף בשטר אף דא"צ לקיים בהו כאשר זמם ולא חידשה התורה בו דין זומם כמש"ל הטעם מ"מ סברא הנ"ל לא זזה מן מקומו דחזינן אף בד"מ אין עדים בחזקת כשרות לומר ודאי קושט' קאמרי וא"כ אף בשטר אין בחזקה זו דודאי קושטא קאמרו דמ"ש וא"כ קושי' הגמ' דילמא שטר זייפא הוא וזה פשוט ונכון. והנה הא דלא פי' רש"י כראב"ן דהקושי' מן דהוי עדות שאילה"ז ממקומו מוכרח דהא פריך בגמרא ולמה לא פריך ממשנה שט"ח מאוחרים כשרים ומשני הא עדיפי דאפילו בא' בשמיטה דלא שכיח דזייפי וכו' ופירש"י א"כ קשה לומר דאיחרוהו על א' בשמיטה וקשה לפי' ראב"ן דהקושי' דהוי עדות שאילה"ז דאם יבואו עדות ויאמרו עמנו הייתם יאמרו השטר מאוחר וא"כ יותר דשכיח לאחרוהו והוא מצוי יותר אין בו הזמה דנטעון לעדים אחרוהו וא"כ הקושי' מן שטרי מאוחרין דשכיח האיחור יותר קשה מן שטר שזמנו בא' בשמיטה דל"ש האיחור דבמה דשכיח ודאי דלא יחול הזמה דנטעון להו דבר שכיח וקושי' הגמ' במקומו וצ"ע על ראב"ן ות"ח לישב סוגי' הגמ' לפירושם ולכן פי' רש"י דאין הקושי' מן דהוי עדות שאילה"ז רק הקושי' דלית לן למימר מאוחר וא"כ יותר הקושי' מן שטר שזמנו ב' בשמיטה דשם ודאי לית לן לטעון מאוחר ולהכשיר השטר כיון דלא שכיח בהו האיחור וא"ש. אך הא גופא קשי' על הגמ' עדיין ה"ל להקשות מן שטרי מאוחר וכו' ולא להקשות קושי' רש"י דיש לנו לומר דלא אחרוהו רק ה"ל להקשות קושי' הראב"ן דהא ה"ל עדות שאילה"ז והעדות פסול ואף דאמת דאחרוהו מ"מ כל עדות בשטר בטל דה"ל עדות שאילה"ז ועכצ"ל בשטר לא בעינן כך דבשטר בלא"ה לא שייך הזמה דהוא רק כאילו כתב לוה כהנ"ל וכמ"ש הש"ך באמת לדעת הרז"ה אין זו קושי' ולכך הוצרך הגמ' להקשות כפירש"י דאין לנו להכשיר השטר ועדיפא פריך מברייתא ודוק ודברי הרז"ה מוכרחים. ולשיטת הרי"ף ורמב"ם י"ל דס"ל ג"כ כפירש"י ומ"מ י"ל דבלא"ה יש לדקדק לפירש"י דכל הקושי' הוא הואיל והצריך התורה דו"ח בד"מ ש"מ דיש לחוש אולי העדים משקרים כהנ"ל וא"כ יש להבין אף דמשני בתר תקנה משום נעילת דלת לא בעי דו"ח מ"מ חיישינן לשקרא ד"ת וא"כ איך מכשירין מספק השטר ולא פסלינן וצ"ל הואיל דתקנו לבל נצריך דו"ח לא בעי לעשות תרי דסתרי אהדדי ולומר דנפסול השטר מספק דא"כ אף אתה תצריך בכ"מ דו"ח. וא"כ י"ל דודאי גם בס"ד ידע דמשום נעילת דלת לא בעי דו"ח ולכך לא פריך קושי' הראב"ן דידע הגמ' דנשנית לאחר תקנה רק קושי' הגמ' כמ"ש דמ"מ יש לפסול מספק כפי' רש"י וכמ"ש ולכך מתרץ לאחר התקנה לא פלוג עבדו רבנן וכמ"ש ודוק. ויש להרז"ה עוד מעט ראיה מכרעת לדבריו חדא הא דס"ד כתובות דף י"ח ע"ב דאפילו בכת"י יוצא ממקום אחר דנאמנים לומר העדי שטר אנוסי' מחמת נפשות היינו א"כ בטלה עדות השטר דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימן וא"כ ד"ת דאף ד"מ בעינן דו"ח עדות בשטר היכי משכחת ליה אם יזימן יאמרו אנוסין ע"י נפשות היינו ודקארי ליה מה קארי לי' ועוד מהא דפליגי שילהי יבמות ר"ט ור"ע אי עדי נשים צריכין דו"ח ולא זו לדעת משאת בנימין ומהרש"ל דעדות קדושין לאוסרה לעלמא לכ"ע בעינן דו"ח וכן דעת הרבה מחברים כנזכר לעיל בב"י סי' למ"ד ועיי' א"ע סי' י' בב"ש וקשה א"כ הא דאמרינן בפ"ג דיבמות מפני מה לא תקנו זמן בשטר קידושין וקאמר הגמ' טעמא ע"ש כללו של דבר בשטר קדושין. לא היו כותבין זמן וקשה כיון דבעינן דו"ח איך יכשיר עדותן בלי זמן הא מחוסר ליה דו"ח ואין כאן עדות שיכול להזימה כלל ואפילו נימא דלא כמ"ב המהרש"ל דאף עדי קדושין א"צ דו"ח מ"מ לישנא דגמ' מפני מה לא תקנו זמן בקדושין משמע דהוא דבר ידוע ואין בו מהספק ותקנה קדומה דלא היה בו זמן וקשה לר' טרפון דס"ל בעדי נשים דו"ח בעינן הא צריך זמן וזה לא נראה כלל דבהא בתקנת זמן בקידושין יחלקו ר"ט ור"ע דבר זה מהנמנע דשאל מפני מה לא תקנו זמן ואי לר"ט בעינן באמת זמן דילמא באמת אף לר"ע בעינן זמן משום חיפוי דבת אחותו. וגם קשה כיון דא"כ ד"ת בגט בעי זמן ואי אין בו זמן הגט בטל דהא ד"ת בעי דו"ח רק ס"ל לר"ע דמפני תקון עולם בטלו לעדי נשים דלא יהיה צריך דו"ח ובגט הא הצריכו לכתחילה לכתוב זמן משום בת אחותו ומשום פירות א"כ לא חשו לתקון עולם דהא באמת הוצרכו זמן וא"כ חזר הדבר לדין תורה דצריך זמן ודו"ח ואם לאו הגט בטל ולמה באמת קי"ל דאם ניסת בלי זמן דבדיעבד הגט כשר דל מהכ' תקנת חכמים מ"מ דין תורה היכי אזיל ודוחק לומר כיון דבשאר עדי נשים בטל לדו"ח אף זהו בכלל הביטול דהא בהא לא בטלו כלל ועוד קשה א"כ דמהתורה גט פסול בלי זמן דלא הוה בי' דו"ח א"כ איך הכשירו רבנן ושרו א"א לעלמא ועכצ"ל כתירוץ הגמ' בכמה דוכתי דכל המקדש וכו' ואפקיעוהו רבנן לקדושין וא"כ קשה הא דתקנו זמן משום שמא יחפה ופי' רש"י דיתן עכשיו גט ויאמר דנתנו לה מקודם ול"ל לשקר יאמר האמת דנתנו לה עכשיו ומ"מ הקדושין בטלים למפרע ולהאי חיפוי לא חששו חז"ל כמ"ש התו' בשמעת' דבטלו מבוטל ע"ש וצ"ע דמה חיפוי לשקר שייך בזה ול"ל דלר"א דע"מ עיקר וע"ח הם רק לראיה דהיו ע"מ אף מהתורה א"צ דו"ח וע"מ ידעו זמנו וזהו דוחק דמ"מ הם עדות וה"ל מזויף מתוכו ועוד להרי"ף דקי"ל אף ע"ח כרתי אף לר"א מה א"ל וצ"ע ואולי ס"ל כשיטת החולקים בפירש התו' שמא יחפה להחזיר גרושתו וזהו לא שייך בהפקעת קדושין דמ"מ נשואה דרבנן היא ואם זינתה תחתיו מ"מ אסורה לו ועיי' בהרא"ש. ולכן ס"ל להרז"ה דבשטר לא שייך הזמה כלל ואף דו"ח בכלל דא"צ וא"כ לא קשיא כלל מכל הנך דבשטר לא בעינן דו"ח כלל ויש להרז"ה סמוכים גדולים בראי' מוצק לסמוך ונראה אף לרמב"ם החולק ארז"ה כשנדייק מ"ש דאינם נפסלי' אלא משעה שהעידו בב"ד שזה כת"י ואמרו בזמנו כתבנו ולכאורה הך שיעידו בב"ד שזה כת"י מיותר ואין ענין כלל לזה ואטו לא אפשר שכת"י יוצא ממקום אחר ומ"מ אמרו אין בזמנו כתבנו ואי דס"ל דאינם נאמנים לפסול השטר ואמירתם בזמנו כתבנו אין בהם נאמנות כי אולי אומרי' בכוון לפסול השטר ולאו כל כמיני' אם לא בשאין כת"י יוצא ממקום אחר וא"כ הם שאומרים זה כת"י ובזמנו כתבנו יש להם מגו דא"כ עדיין קשה באומרים כן דנפסלו למפרע מיום שראו עדים השטר ביד מלוה וכל השטרות שהיו נחתמים מן העדים בין כך פסולים וסתמא הוא אפילו כת"י יוצא ממקום אחר ואמאי ג"כ נימא שבכוונה אומרים כן לפסול השטרות ההם ולא כל כמיני' ובהא ליכא מגו אלא ברור דלא אמרינן כמש"ל הואיל והם פסולים מעכשיו לא מוקמינן ליה בחזקת כשרות והדר' הקושיא לדוכתא למה הצריך הרמב"ם שיעידו בב"ד שזה כת"י אלא ברור דאף הרמב"ם ס"ל בעדות בכתב לא שייך הזמה ודין הזמה לא הוי בעדות שבכתב כי אם בעדות שבע"פ אך כשאין כת"י יוצא ממקום אחר רק העדים מעידים על כת"י דקי"ל על מנה בשטר הם מעידי' וביאר הרמב"ם דצריכים לזכור העדות בע"פ בו ביום ובאותו מקום היה הלואה פלונית וא"כ פשיטא דיש בו תורת הזמה דמ"ש משארי עדות בע"פ ולכך כשחל עליהם הזמה אז ונפסלו אף למפרע נפסלו מיום כתיבת זה השטר דהא איתרע חזקת כשרותם דחתמו בשקר ועכשיו דנפסלו מחזיקין פסלות למפרע מיום שנודע שהיו שקרנים וכזבנים בשטר ועיי' מ"ש בקושית הרשב"א לעיל משא"כ בכת"י יוצא ממקום אחר דא"צ לעדותן בע"פ כלל בכתב לא חל הזמה וא"כ לא קשיא משטר קדושין וגיטין דאין בו זמן דבממ"נ אם כת"י יוצא ממקום אחר לא צריך הזמה ודו"ח כלל מפי כתבם ואי כת"י אין יוצא ממקום אחר הרי צריכין עדים להעיד בע"פ ואז פשיטא למ"ד דבעי דו"ח דהב"ד חוקרין ודורשין אותו כי אז עדותן הוי עדות בע"פ וצריך דו"ח ולק"מ. ודו"ק כי נראה נכון ומדוקדק היטב בדברי הרמב"ם דהצריך שיבואו עדים ויעידו על כת"י דאז שייך ביה הזמה אבל כשיוצא ממקום אחר הוי מפי כתבם ולא שייך כלל הזמה. וכן משמע מתו' כתובות דף י"ט ע"ב ד"ה אר"ש דהקשו מהא דאי עדים אומרים דאמנה הוא דנאמנים אף דשטר מקויים מהלוה דמודה שכתבו והקשה מהרש"א דהא בזה לא שייך הזמה דיאמרו עדים לא כת"י הוא זה ומה איכפת לן בהודאת הלוה אבל אם דעת התו' כרז"ה לק"מ דצ"ל הא דאמרינן אין מזימי' העדים אלא בפניהם לא קאי על שט"ח דלית בהו הזמה כלל רק אמרינן בעלמא אין מזימין אלא בפניהם וא"כ אף הכחשה ליכא אלא בפניהם וא"כ בשטרות אין שינוי בדין כמו בשארי דוכת' בד"מ ולא חילקו בו חכמים וכמו דבד"מ בעינן הכחשה בפניהם כן בשטרות אף דלית ביה הזמה וא"כ קושית התו' שפיר דאף בלוה מודה כן דמה נ"מ דלא שייך ביה הזמה הא בכל השטרות לא שייך הזמה ולק"מ ודוק וזהו לא נראה לומר דהואיל ד"ת א"צ קיום א"כ חל בהו הזמה להיות נפסלים ד"ת לעדות דזה לא שמענו בדעת מחברים כמ"ש הרמב"ם עד שיעידו שהוא כת"י ועיין לקמן סי' מ"ו בעדים מכחישים כת"י לכ"ע ד"ת בעי קיום ודוק: