אורים ותומים, תומים · סימן ל״ד, ח׳

נפסלו למפרע כו' קשה עדיין למה נפסלו למפרע מיום חתימת השטר שהוא בניסן דילמא אחרוהו וכתבוהו והא דהעידו בב"ד בזמנו כתבנו זהו שקר ואם כי גם בזה נפסלים ששקרו בב"ד ואמרו בזמנו כתבנו מה שהוא שקר והיה מאוחר מ"מ אין להחזיקן בפסול אלא מעת שהעידו כן בב"ד כי כתבוהו בזמנו ואז נעשו רשעים להעיד שקר אצל ב"ד אבל למה נחזיק אותם לפסולים למפרע מיום זמן שטר שהוא בניסן כי נימא כשרים היו באותו שעה ואחרו השטר ועכשיו נפסלו להעיד שקר שנכתב ונחתם בזמנו ואחרי זה מצאתי קושי' זו בט"ז בסי' מ"ג שלא במקומו אך תי' שלו מגומגם אשר כמעט כוונתו נסתרה ואין מובן לי ואפשר לכוון בדבריו דמהכ"ת ישקרו ויאמרו בזמנו כתבנו אם באמת אחרוהו והשטר והן כשרים למה להן לשקר וימנעו האמת אלא ודאי שלא נכתב כדין ולחפות על פיסול השטר וזייפתם אומרים בזמנו כתבנו וזהו דוחק דנימא בשביל אומדנ' קלה כזו שיהיו העדים פסולים למפרע ויפסול השטר ואולי בכיון אומרים כן לבטל השטר או שארי טעמים הואיל ואין לאחר השטר בתחילה וכדומה מהטעמים. ולכן יותר נראה דודאי דוחק לומר שהשטר מאוחר הוא וחזקתו שבזמנו נכתב וכ"כ ראב"ן באריכות דאין לומר דהשטר מאוחר הוא. וחזקתו דנעשה בזמנו רק כדי שלא לפסול העדים ולהוציאן מחזקת כשרות אמרינן דחוקים רבים ואמרי' דהשטר מאוחר וכדומה אפס לבל יפסלו עדים וישארו בחזקת כשרות וזהו אם ישארו בכשרותן אבל באומרים בב"ד בזמנו כתבנו והוזמו על כל פנים מעכשיו נפסלים דהא משקרי' בב"ד ומוציאין כזב מפיהם בב"ד ישראל ויש נ"מ בו לדינא דאם יש לו שובר מכ"ט באדר דאם הוא מאוחר השובר כשר לבטל השטר דע"כ קודם לניסן נכתב ואם בזמנו השובר אינו מבטל השטר וכהנה יותר וא"כ דעכ"פ נפסלים העדים רק כל הנדון אם למפסלם למפרע מניסן או מעת עדות ב"ד תו לא אמרינן דוחק דהיה מאוחר ואמרינן דרוב שטרות נכתבים בזמנם ולכך פסולים למפרע כיון דעכ"פ העדים נפסלים להבא וצ"ע. איברא בגוף הדין הזה דאם באו עדים שראו השטר הנכתב בניסן באייר דאנו לא פוסלין לעדים אלא מזמן אייר דאומרים באייר זייפו השטר וכתבו הזמן בניסן לזה אני תמה דהא כל הטעם משום דמחזיקין העדים בחזקת כשרות דאמרינן השתא דאיתרע ולא מיפסל למפרע והרב המחבר בי"ד סי' פ"א בגביטת שנעשו מבהמה הנמצאת טריפה פוסק כשיטת הרשב"א דאם ברור שהוגלד פי המכה דודאי היה שלשה ימים קודם השחיטה מטריפין למפרע דכיון דיצאה שעה אחת מחזקתה וא"א לומר עכשיו נטרפה תו לא מהני ליה חזקתה ומטריפין למפרע ועיי' בחדושי רשב"א ריש פ"ק דחולין שהאריך בזה ולמדו מן כתם וא"כ לפ"ז כיון דמאייר ואילך ודאי נפסלו ולא מצינן למימר השתא דנפסלו רק נפסלו מאייר וא"כ הרי יצאו מחזקת כשרות ונפסלים למפרע כמו בהמה הנ"ל דנטרפה למפרע והשתא בהמה דאיכא רוב מ"מ הואיל ויצאה רגע א' מחזקת כשרות מחזקינן למפרע מכ"ש באלו ובפרט דחזקת ממון מסייע דאיך טציא ממון עפ"י עדות ועיי' פ"ח י"ד סי' א' בשוחט ששכח הלכות שחיטה דג"כ מדמה להך דינו של רשב"א דהואיל דיצא רגע א' מחזקתו וא"א לומר ברגע א' נעשה טריפה אנו מחזיקין למפרע ומכ"ש בזו דודאי מאייר נפסל דנפסל אותם למפרע ועכ"פ יהיה בחזקת ספק מבלי להוציא ממון דהא איתרע חזקתם לדעת הרשב"א והרי"ף והרמב"ם אפשר דלא ס"ל שיטת רשב"א הנ"ל רק כדעת הרא"ש דאפילו הוגלד פי מכה מ"מ בגביטת שנעשו קודם שלשה ימים אין להטריפם דאמרינן בג' ימים הוטרפה ולמפרע כשרה ואף זה כיוצא בו בכל אופן אבל המחבר תפס בי"ד סי' פ"א בשיטת רשב"א קשה ודוחק לומר דעד זומם חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו ואילך שנתברר פסולו אבל לא מספק וצ"ע כי מנלן זה דאולי הרי"ף והרמב"ם לא ס"ל כרשב"א: