אורים ותומים, תומים · סימן ל״ד, ו׳

שכתבנוהו ואחרנוהו כו' משמע מדברי הסמ"ע היינו בשטר הלואה וכתב בו דאקני דשטר כשר הוא אבל בשטרי מקח וממכר או בשטרי הלואה ולא כתב בו דאקני א"א לומר מאוחר ונראה דתליה במחלוקת הרז"ה ורמב"ן דדעת הרז"ה בריש ר"ה דעדים יכולים לומר טעינו בשנת מלך אפילו כת"י יוצא ממקום אחר ואפילו בטעות שאין עדים מצוים לטעות כלל כי יוכלו לומר ע"ז חתמנו וע"ז לא חתמנו והרמב"ן חולק וס"ל דוקא כשאין כת"י יוצא ממקום אחר או בדבר שמצוין לטעות ועיין לקמן סי' מ"ג ס"ח בהג"ה ובמש"כ הש"ך ובמ"ש שם וא"כ לשיטת הרז"ה מעולם אפילו ליכא חשש מאוחר אין כאן פיסול בעדים דאפי' אמרו כתבנו בזמנו דהרי יכולים לטעון טעינו בשנת המלך ותמור דהיה לנו לכתוב בשנה ראשונה למלך כתבנו בשנת שלשה וארבעה וכדומה ואין כאן אפשרי ומציאות להזמה כלל הא לא נחקרו עדותן בב"ד כלל על דקדוק הזמן וזהו נראה טעמו של הרז"ה דס"ל בשטר לא שייך הזמה מעולם והיינו הוא הטעם דלשיטתו אזיל דס"ל דיכולים לומר לא חתמנו על זמן ולא נחקרו עדותן בב"ד כלל על הזמן וא"כ מה הזמה יש כאן וא"ש לשיטתו אמנם הרי"ף ורמב"ם ס"ל כמו דעת הרמב"ן דאינם נאמנים לומר טעינו כהנ"ל וא"כ שפיר שייך בהו הזמה ולק"מ. ועיי' מ"ש עוד בדברי הרז"ה אבל זהו יש לו פנים בהלכה ת"ל: