או אנוס הייתי עיי' בש"ך דפי' בשם מהרש"ל דהיינו דהיה אנוס לישבע לשקר. אבל אם נשבע לפרוע לזמן פלוני ועבר הזמן ולא פרעו מ"מ אינו נפסל דאולי לא היה לו מעות באותו זמן ע"ש ויש כאן פקפוק דלפמ"ש הש"ע לקמן בסי' צ"ח סעיף למ"ד אם נשבע לפרוע לחבירו בזמן והגיע זמן ואין לו לפרוע אין מסדרין לו כלל והוא מחויב למכור חלוק ומכנסים שלו ויתפלש בעפר אפס ישלם כדי לקיים שבועתו וא"כ אנו רואין שהגיע זמן וכל מטלטליו בביתו ובגדיו עליו מבלי שנות וא"כ איך שייך דהוא אנוס עיי' לקמן בסי' הנ"ל שכתבתי כי נראה כי יש פוסקים רבים ובכללי הריב"ש החולק ע"ז וס"ל דאין מחויב למכור בגדיו ושפיר הך דינא דלעיל שייך אבל לפמ"ש הש"ע לקמן קשה ודוחק לומר דאף דשורת הדין כן מ"מ בעיניו נעשה כהיתר ולא נפסל בשביל כך דזה דחוק דהיה לו לשאול פי מורה כיון דידע דנשבע בפועל ואם ישאל המורה כתורה יורה לו ואם יסרב אשם בראשו ולכן צ"ע ועיי' מש"ל בסי' צ"ח:
אורים ותומים, תומים · סימן ל״ד, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.