אורים ותומים, תומים · סימן ל״ד, כ״ז

ה"ז ספק פסול כבר העלו רוב הפוסקים ומכללם התו' בכמה דוכתי ובכתוב' דף כ"ג ע"ב אנן אחתינן כו' דתרי ותרי הוי ספיקא דרבנן ומהתורה אמרינן אוקי תרי לגבי תרי ואוקי גברא בחזקתו חזקת כשרות רק דרבנן החמירו הואיל ושנים פוסלים אותו ולכן יש לי ספק בשנים אומרים שהוא גזלן מדבריהם ושנים מכחישין אי מיפסל דהא התו' העלו שם ד"ה הנ"ל בשנים אומרים בן גרושה ושנים מכחישין מותר לאכול בתרומה דרבנן דהואיל וספיקא דרבנן במילתא דרבנן אמרינן מותר. ואם כן אף זהו כמוהו כיון דתרי ותרי רבנן וגוף הפסול דרבנן תרתי דרבנן לא אמרינן ובזו יש ליישב במה שעמדו מהרש"ל ומהרש"א בתו' גבי שלשה שישבו לקיים שטר וקראו על א' ערעור וכו' ופרכינן אי ערעור דגזלנות' תרי ותרי וכו' ופי' התו' דשנים אומרים גזל ושנים אומרים לא גזל הרי הוא כשר והקשו הם ז"ל הא עכ"פ תרי ותרי ספיקא דרבנן כמ"ש הרא"ש ולפמ"ש ניחא דשם איירי לענין קיום שטרות והוא עדות דרבנן דמתורה א"צ קיום דהוי כנחקרה עדותן בב"ד. ואם כן אף דהוי ספיקא דרבנן בתרתי דרבנן מכשירינן וקיום שטרות הוי תרתי דרבנן ושפיר כתבו התו' דהוי כשר. והרא"ש דכתב דהוי ספיקא דרבנן היינו דסבירא ליה דאין לחלק בין עדות לעדות דכיון דלשארי עדות דאורייתא פסולים מדרבנן אף לקיום יש לפוסלו דאין לחלק בין עדות לעדות אבל התו' לא סבירא להו זו שפיר כתבו דהוי כשר לקיום ולכן במ"ש דגוף הפיסול דרבנן תרתי דרבנן לא אמרינן וכשר לכל עדות. ובהכי ניחא מה דקשי' לן דלפי דכתבו התו' דהואיל דתרי ותרי ספיקא דרבנן ותרומה דרבנן אמרינן אנן אחתינן ואנן אסיקינן וקשה אם כן רבה ור"י דסבירא להו בפ"ג דיבמות דתרי ותרי ספיקא דאורייתא ולפי דעת רוב מחברים וכן דעת התו' בב"ב דף ל"ב וכן דעת הר"ן בפ"ב דכתוב' והרא"ה והריטב"א לכתוב' עמדו רבה ור"י בדבריהם ולא חזרו וסבירא להו תרי ותרי ספיקא תורה. אם כן הך מתניתין בפ"ב דכתובות מעלין לכהונה עפ"י ע"א איך מתוקמ' דבין אי נימא כאוקומת' דס"ד דפליגי בזילותא דב"ד ובין אי פליגי לצרף מ"מ אין כאן אוקומת' רק דאיירי בתרי נגד תרי ואם כן למ"ד דתרי ותרי הוי ספיקא של תורה הך משנה איך מתוקמ' וצ"ע לכאורה. אלא ודאי דהא דהוצרכו התו' לומר דתרי ותרי הוי ספיקא דרבנן היינו לישב לישנא דגמרא דקאמר דאמרי תרי דהוא בן גרושה ובן חלוצה ואתו תרי והכחישום ואם כן קשי' ליה לתו' אי תרי ותרי ספיקא דאורייתא מה בכך דתרומה דרבנן מ"מ הא הוי ספיקא של תורה ולכך הוצרכו לומר דתרי ותרי ספיקא דרבנן כמ"ש הר"ן ג"כ אבל באמת הנך אמוראי דסבירא להו ספיקא דאורייתא לא מפרשו למשנה דאתו תרי ואמרו דהוא בן גרושה רק דהוא בן חלוצה דהוא פיסול דרבנן ואם כן הוי תרתי דרבנן חלוצה ותרומה דרבנן ומותר והגמרא דקאמרי בן גרושה הוא למסקנא דקי"ל תרי ותרי ספיקא דרבנן. וא"ש ומזה נתברר בבירור דבתרתי דרבנן מוקמינן בחזקת כשרות ואם כן נראה בפסול דרבנן יש להעמידו בחזקת כשרות וכן נראה להלכה. והיכי דנחלקו רבוותא אי הוה פסול לעדות או לא הוי ג"כ כתרי לגבי תרי ולא אמרינן אוקמי חזקות כשרות ומידי ספיקא דרבנן לא נפקי ובתשובת פני משה סי' ק"ח נסתפק אי דמי לתרי תרי ונתן טעם לחלוק ולומר בשלמא בתרי ותרי איך נימא אוקמי גברא בחזקת כשרות דא"כ על כל פנים שני עדים משקרין והם פסולים ויוצאים מחזקת כשרות ואם כן סוף כל סוף אתה מוציא בני אדם מחזקתן משא"כ במחלוקת הפוסקים אין כאן ריעות' בחזקת כשרות לשום אדם אף דנימא דהדין כהך דמכשירין ואוקמינן בחזקת כשרות וחלוקו אין מספיק דבשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה העלו התו' והר"ן דלא מוקמינן בחזקת פנויה משום דתרי ותרי הוה ספיקא דרבנן וכפמ"ש הר"ן דאיירי דאמרו זרק לה קדושין כת זו אומר' קרוב לה וכת זו קרוב לו ובזו אין כאן ריעותא לחזקת כשרות לשום כת דעבידי דטעו כמ"ש הר"ן להדיא דמהך טעמא לא הוי כנמצא א' מהן קרוב או פסול דעבידי דטעו וכמ"ש לקמן בכללי מגו ע"ש ומ"מ הוי ספיקא דרבנן ומוציאין אותה מחזקת פנוי' וה"ה לפלוגתא דרבוותא וראיה לדין זו דהא העלו התו' שם כתובות דף כ"ו דף כ"ב כ"ג דחזקת פנויה וחזקת כשרות חד דינא אית ליה דאם אמרינן בתרי ותרי אוקמינן בחזקת כשרות ה"ה דאמרינן בחזקת פנוי' ומבואר בקדושין בפוסקים וברא"ש ועיין ברא"ש גבי שטר אירוסין שנכתב שלא לשמה דכתב הרא"ש וכיון דפלוגתא דרבוותא הוא עבדינן לחומרא ולא אמרינן אוקי הנך לגבי הנך ואוקי בחזקת פנויה אלא ברור דהואיל והוי תרי ותרי לא אמרינן אוקי חזקתה והיינו חזקת פנויה והיינו חזקת כשרו' דמ"ש כמבואר בתו' דהכל חד דינא אי' להו ודבר זה מוכרח ומבואר ונעלם ראי' זו מן פני משה ואדרבא בזו אפשר יותר להחמיר דהוי ספק חסרון ידיעה: