אורים ותומים, תומים · סימן ל״ד, כ״ח

כיון שלקה כו' כתב הש"ך ס"ק ל"ג דפסול מחמת רשעות שחזר בתשובה יכול להעיד מה שראה ברשעתו דלא בעינן בזה וסופו בכשרות עכ"ל והחליט הדבר בפשיטות ולענ"ד נראה בהיפוך דמרדכי נתן שני טעמים למה בפיסול ממון לא בעינן תחילתו וסופו בכשרות וטעם א' משום דבידו לסלק עצמו כל עת וטעם ב' דאין זה פסול לכל אדם כמו קרובים רק לזה שנוגע בממון עכ"ל והנה לטעם הב' דפירושן של הדברים דכיון דיכול להעיד לאחר וכיון שנסתלק הרי הוא כאחר בפסול מחמת רשעת לא שייך האי טעמא דהרי הוא פסול לכל עולם יותר מקרובים דפסול רק לקרובים וזה פסול לכל עולם אך לתי' ראשון י"ל ג"כ ברשע דהרי בידו כל רגע לחזור מרשעתו אך באמת עיקר כתי' השני דכ"כ הרמב"ן בחדושיו לב"ב ובלא"ה תי' הראשון צריך ביאור דהא בהיה יודע לו עדות כשהיה חתנו ואחר כך מתה בתו דפסול הואיל ולא היה תחילתו בכשרות ג"כ קשה למה הא בידו לסלק ולגרש אשתו כל רגע ואשה מתגרשת בע"כ וכמעט לא ידעתי לו פתר אם לא דנימא דדעת המרדכי כדעת הרמב"ם דקרובי אישות הוא רק מדרבנן וצ"ל דגזרו רבנן אטו קרובים גמורים קרובים דאוריי' וא"כ כיון דבקרובים גמורים א"א לסלק ולבטל הקורבה ופסול כשתחילתו בפסול ד"מ ראה עדות כשראובן קרובו חי ואף שמת עכשיו וליורשים נתרחק הקורבה מ"מ הואיל ותחילתו בפיסול ולא היה בידו לבטל הקורבה אם כן אף דבקורבי אישות יכול לבטל ומהדין שלא יפסול אי תחילתו בפיסול מ"מ כיון דעיקר הפסול היה אטו קרובים דאורייתא חד דינא אי' להו כמו דשם מעכב תחילתו בפיסול אף בזו מעכב דכל הגזירה היה הא אטו הא ואם כן לפי דעת רוב המחברים דלא סבירא ליה כרמב"ם וקרובי אישות פסולים גמורים מהתורה כמו שארי קרובים אם כן אין מקום לתי' הראשון כלל ויש ראיה ברורה מהא דפי' רש"י בכתובות במשנה עדים שאמרו פסולים היינו משחק בקובי' ופי' הרא"ה דהואיל דהוא פסול דרבנן והם אומרים היינו ועשינו תשובה לא שייך אין אדם משים עצמו רשע וכתב בשם רי"ן מגאש דאפילו בפסול גזלן דאורייתא נאמנים כשאמרו שעשו תשובה ולא שייך אין אדם עושה עצמו רשע ע"ש. וקשה אם כן בגמרא דאמרינן דפליגי בעדים שאמרו פסולים היינו וכו' וכת"י אינו יוצא ממקום אחר לר"מ אינם נאמנים וחכ"א נאמנים ופריך הגמרא מ"ט דר"מ בשלמא פסולי עדות מלוה גופי' מידק דייק והרגישו התו' אם כן לרבנן אמאי נאמנים וכתבו התו' דאפילו מלוה ע"פ לא הוי דבעינן תחילתו וסופו בכשרות ע"ש ולשיטת הרא"ה ורי"ן מגאש מה בכך הא עכשיו חוזרים בתשובה כמ"ש התו' גופי' דעכשיו הם בכשרות ואם כן הלא בפסול רשעות לא בעינן תחילתו וסופו בכשרות ול"ל דהרא"ה ורי"י מגאש לא סבירא להו כתו' ובאמת הוי מלוה ע"פ אף לרבנן ולא נחלקו ר"מ וחכמים רק לענין דיהיו נאמנים לבטל השטר שנכתב בפיסול דהא אינו כי דברי התו' המה מוכרחים ולא לחנם כתבו התו' דאפילו מלוה ע"פ לא הוי לרבנן דאל"כ אין כאן מגו דמזויף דא"כ הוי גם מלוה ע"פ בטל דהא יאמרו להד"ם והענין מזויף והם אינם רוצים להפסיד כ"כ למלוה רק כל מגמתם לבטל השטר ועיין לקמן בכללי מגו. ודברי התו' מוכרחים בגמרא ואם כן אף להרי"ן מגאש צ"ל כן ומוכח דאף בפסול רשעתו בעינן תחילתו בכשרות ועוד לדעת הרי"ן מגאש הא דאמרינן בפז"ב לדידי אוזיף ברביתא נאמן לפוסלו ופריך הגמרא והא ה"ל רשע וקשה מה קושי' דלמא פירושו אוזיף לי ברבי' ועשיתי תשובה ונאמן בכך במגו דהיה אומר סתם אוזיף ברבית' ולא לדידי וכמ"ש רי"ן מגאש להדיא דנאמן ואם כן אינו רשע עוד ויכול לפוסלו ול"ל בקושי' הגמרא דא"כ ה"ל לגמרא לומר כן ולא לומר סתם אוזיף ברבית דהא השתא דמשני אדם קרוב אצל עצמו כו' ג"כ צריך לומר דקאמר לא שקיל מידי כמ"ש המרדכי וכנ"ל דלא יהיה נוגע אף דלא נזכר בגמרא ואם כן אף בזו נימא דאמר דעשה תשובה א"ו דלא מהני דהא תחילתו היה בפיסול וכן יש לדקדק מדברי רב יוסף דקאמר פלוני רבעני לאונסי נאמן לרצוני אינו נאמן משום דה"ל רשע וכו' וקשה לפלוג בדידי' בהכל לרצון רק אמר שעשה תשובה וכשר להעיד ומכ"ש נשמע דאם נעשה באונס דנאמן דלא היה מעולם רשע וה"ל לומר הכל בלרצונו דבלא תשובה אינו נאמן ואם עשה תשובה נאמן ודוחק לומר דקמ"ל באונסו דנאמן ולא אמרינן דה"ל שונא כס"ד דתו' במכות ועיין מש"ל ריש סימן ל"ג דלאינך תי' בתו' מא"ל א"ו דלא מהני אף בעשה תשובה כיון דתחילתו היה ברשעות ופיסול ואין לדקדק אם כן איך אמר רבא אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים רשע לעצמו ולכך אפילו ברבעני לרצונו מעיד איך אמר רבא סתם הא באומ' עשיתי תשובה יכול לעשות עצמו רשע לדעת מהריב"ן מגאש הנ"ל ואם כן נאמן ועדותו בטל דה"ל תחילתו בפיסול ואיך יאמר רבא דלרצונו ג"כ נאמן להורגו. אלא ע"כ דבאמת לא בעינן תחילה בכשרות ולכך הדין הוא דאף בכה"ג נאמן דיש לומר דרבא לא אמרו למימרא בפ"ע רק לדחות דברי ר' יוסף דכללא אמר לרצונו ה"ל רשע וע"ז אמר רבא דאינו דישנו במציאות דאין משים עצמו רשע. ולא נחית רבא לפרטי דינים כי רבא לא אמרו אלא לחלוק אר' יוסף ואין דקדוק זה כדאי לדחות ראי' ברורה שכתבתי וכן יש קצת ראיה מהך דפ' החובל דיליף דעבד נפסל לעדות מק"ו דגזלן ואשה ואי אמרינן דבגזלן לא בעינן תחילתו וסופו בכשרות אם כן אף עבד נמי דדי לבא מהדין להיות כנדון ופשוט ואילו עבד אף שנשתחרר א"י להעיד מה שראה בעבדותו כדלקמן סי' ל"ה סעיף ז' שבתי וראיתי כי אולי ראי' הש"ך מהא דכתב הרא"ש בסוף פ"ב דגיטין בשם הרמ"ה דשליח הגט שהיה רשע בשעת קבלת הגט וחזר בתשובה דכשר להביא הגט לאשה דכיון דעשה תשובה לא בעינן תחילתו וסופו בכשרות וכ"פ הטור והש"ע בא"ע סי' קמ"א ע"ש. אך משם מוכח להיפוך דהא הרא"ש נתן טעם דלכך כשר מידי דהוה פתיח ונסתמא ואלו בהך פתיח ונסתמא גופי' לא מכשירין בעלמא רק בשליחות הגט כמ"ש התו' בגיטין דף כ"ג ד"ה הוא הדין כו' וכ"כ הרשב"א ואילו ברשע שחזר בו כשר לכל עדות לא ה"ל לרא"ש לדמותו לפתיח ונסתמא דאינו כשר אלא בשליחות הגט אלא האמת כן הוא ומקרה אחד לשניהם דאינם כשרים רק לשלוחות הגט וכן מצאתי אח"כ בתשובת מהרי"ן לב ח"א בחידושי דינים אחר כללי מגו שכתב ג"כ בהרא"ש כמ"ש רק בשליחות הגט וכן מצאתי בתוספתא דסנהדרין פרק חמישי דהיה יודע עדות כשהיה סוחר שביעית ואח"כ חזר פסול היה יודע עדות עד שלא נעשה סוחר שביעית ונעשה סוחר שביעית וחזר בו כשר הואיל ותחילתו וסופו בכשרות הרי דאפילו בפסול רשעות דרבנן בעינן תחילתו וסופו בכשרות מכ"ש בגזלן תורה ותוספתא הנ"ל היה בלי ספק בהעלם דבר מהרב הש"ך באותו שעה שוב ראיתי שהש"ך גופי' ס"ס ל"ה חזר בו ודעתו נוטה דפסול רשעות בעינן תחילתו וסופו בכשרות: