אורים ותומים, תומים · סימן ל״ד, כ״ו

ובלבד שלא יהיה לו הנאה בעדותו כו' עיין מה שכתבתי באורים במ"ש הש"ך על הסמ"ע שכתב דלא כמרדכי דלא שקיל מידי דאין כאן הכרח מדברי מחבר והנה הש"ך הביא תשובת הריב"ש סי' של"ט השיג בזה על המרדכי דמה בכך דאמר לדידי הלוה ברבית ונתתי לו הרבי' מ"מ הא פלגינן דבור' ואמרינן דהלוה ברבי' אך לא לעד המעיד ואם כן מה נגיעה יש כאן והרב הש"ך האריך לדחות לדברי הריב"ש בשני ידים ועיקר דבריו כי פלגינן דבור' היינו דאינו נוגע בעדות אבל כשנוגע לא פלגינן דאמרינן דכל עדות שקר. והאריך בזה ואני אומר יש לריב"ש עמודים גדולים לסמוך והוא הרשב"א בתשו' הביאו הב"י סי' זה דכתב דהא דבר בינותם העיד לדידי אוזיף ברבי' איירי שהיה בא להעיד בב"ד עכשיו עד שלא העמידו בדין על החזרת הרבים וכו' ע"ש ולדעת המרדכי הא ע"כ איירי דלא שקיל מידי או דמחל לו הרבית וא"כ מה העמדה בדין יש כאן ומה טיבו של החזרה זו הא לא נתן או נמחל אלא ודאי סבירא ליה כדעת הריב"ש דאפילו יהיב מ"מ פלגינן דבור' והואיל ולא תבעו בדין על הרבי' ה"ל כאילו סילק עצמו כדקי"ל בפסול בממון לא בעינן תחילתו וסופו בכשרות ומ"ש סילק ומ"ש פלגינן דבור' היינו סלוקו. ונוסף על זה הא כתב הראב"ן במס' סנהדרין גבי פלגינן דבורא דף קי"ב כתב במלוה ולוה ברבי' בעדים דאם אחד מהעדים קרוב למלוה או ללוה לקרוב לא מהני עדותו ולרחוק מהני דפלגינן דבורו ואם הוא רבי' קצוצה ותבעו הלוה למלוה להחזיר לו אעפ"י שבעדותו של אותו קרוב ללוה נפסל המלוה אינו מחזיר הרבי' דפלגינן דבורו וכשר לפוסלו אבל אינו כשר להרוויח לקרובו ע"ש והדבר מבואר להדיא בראב"ן כריב"ש דמ"ש הבע"ד בעצמו או קרובו לשיטת הראב"ן דלא סבירא ליה סברת הראב"ד כנ"ל. וחד דינא אי' ליה והרי מצאנו חבר רב קדמון לדברי הריב"ש ובאמת מתחילה קשי' לי מה בכך דפלגינן דבורו ואין נאמן להוציא הרבי' מ"מ אם נפסול אותו עפ"י עדותו והוא ירצה לחזור לכשרותו הלא אין לו תקנה עד שישוב הרבי' כמש"ל סעיף כ"ט וא"כ בע"כ יחזיר ללוה הרבי' למען יחזור לכשרותו א"כ עדיין הוא או קרוביו נוגעים בעדות ואפי' בדרך רחוק ונפלא קיי"ל דלא יעיד אמנם אחר כך ראיתי בראב"ן דכתב בנדון בזה לא תלי' תשובתו בהחזרת הרבי' כי אם די שילך למקום שאין מכירין ויחזור אבידה וכו' וא"ש. ולכן נראה דתלי' בהך פלוגתא שכתבתי לעיל כמה פעמים והם ב' תי' של רא"ש בספ"ק דמכות דלתי' הראב"ד דלא סבירא ליה פי' פלגינן דבורו דאמרינן לוה ברבי' רק לא לו רק סתם הוא בע"ד ואינו בגדר העדות אבל מ"מ אמרינן דלו יזיף א"כ יפה טען הש"ך הא הוי נוגע בעדות ויש ראי' לדברי הש"ך ממקום שהביא הריב"ש גופי' בהא דפרכינן בב"ב ולסלקו בי תרי ולסהדי דהקשו הא בעינן תחילתו וסופו בכשרות ותי' הואיל והם בע"ד אינם בגדר עדות ולא שייך תחלתו בפיסול גבייהו וקשה אם כן למה ליה סילוק כלל הא פלגינן דבורא ולעצמו אינו עדות כלל ולגבי אחרים יעיד אלא ברור כדברי הש"ך דכל כמה דהוא נוגע לא שייך פלגינן דבורא. וא"ש דצ"ל דלא שקיל מידי וזה ראי' ברורה אבל לתי' השני דגם בע"ד בכלל עדות רק דאמרינן לוה ברבי' ולא לו. ועל הך דלסלקו בי תרי ל"ל הך תי' דזהו רק תי' לשיטת הראב"ד רק צ"ל תי' אחר כמ"ש לקמן סי' ל"ז תי' הרבה בזה א"כ צדקו דברי הריב"ש כיון דאנן אמרינן דהוה כמעיד לאחר לוה ולא לו העבודה אין לך סילוק גדול מזה דהא אין לו זכות בזה ומה נגיעה יש כאן. ולכן הרשב"א שבררתי בס"ק כ"ג דס"ל כתי' ה"א בהרא"ש וכן הראב"ן סבירא ליה להדיא כן כולם סבירא להו כדעת הריב"ש והמרדכי נמשך אחר דעת הראב"ד והרא"ש ז"ל וכן כתב הרמ"א ז"ל דאין לנו לפסול גברא מספיקא ולכך בעינן דלא שקיל מידי. ואם כבר עמדו עמו בדין על הרבי' לכ"ע כבר נעשה בע"ד ואין יכול להעיד עליו אחר כך בשום אופן וברור: