אורים ותומים, תומים · סימן ל״ד, כ״ד

או שרבע שורו הוא ואחר מצטרפין לפוסלו הטור העתיק ג"כ דין זו ותמהו עליו רבי' הא דעת הראב"ד כפי מ"ש הרא"ש בשמו ספ"ק דמכות וכן הראב"ד בהשגות דהא דקאמרינן פלוני רבע שורי אדם קרוב אצל ממונו לא אמרינן היינו דאינו כבע"ד אבל מ"מ נוגע הוא וכי היכי דאין מועיל עדותו לגבי שור ה"נ לענין האדם הרובע אינו נאמן דעדות שבטלה מקצתו כו' ואף אדם פטור. והרא"ש הסכי' עמו בספ"ק דמכות ואיך שם הטור אחרי הדלת זכרונם והניחו בצ"ע ומה שנ"ל דס"ל לטור בזמן דהיו דנין לדיני נפשות. א"כ העדות נוגע לשור ואילו היו שנים כשרים מעידים היה השור נהרג וא"כ לעדותו נוגע לענין השור רק דאנן פסלינן לעדותו הואיל ונוגע בממון א"כ כיון דאנן מבטלין עדותו ה"ל עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו ואף לגבי אדם אין ממש בעדותו אבל עכשיו דלית לן בעו"ה דיני נפשות וא"כ אין כאן ענין מעדות לגבי שור דהא אינו נהרג ומותר באכילה לכ"ע וא"כ מה טיבו של עדות לגבי השור ועוד כיון לענין השור בעינן ב"ד סמוכין לקבל העדות ואנן הדיוטות א"כ כל מה שמעיד בענין השור הוי כמעיד חוץ לב"ד כמ"ש כל המחברים לענין מודה בקנס דבזה"ז כל הודאה אפילו בב"ד הוי כמודה חוץ לב"ד הואיל וליתנהו סמוכים ואף לענין השור כלל הענין כאלו מעיד חוץ לב"ד ואינו בגדר עדות כלל משא"כ לאדם הרובעו לפוסלו בב"ד הוי עדות דבזה שליחת' קעבדינן וא"כ לא שייך עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו דהא לענין שור לא בא לגדר עדות כלל. וא"ש דהשמיט הטור דין זה דלא נשנית אלא בזמן דהיה דיני נפשות נוהג והיה ב"ד של סמוכים משא"כ בזה"ז ובב"ד של הדיוטות וא"ש: