אורים ותומים, תומים · סימן ל״ד, י״ט

לסיבת יסורים כו' לא הבנתי מה ענין דין זה להלכו' עדות דבעדים לא שייך דין זה כלל דהא עדות צריך להיות בב"ד ובממ"נ אם יודעים הב"ד דאנוס הוא איך יקבלו עדותו או וכי יאנסהו הב"ד של ישראל ח"ו ואם לא ידעו הב"ד דאנוס הוא איך נאמן לומר אח"כ אנוס הייתי כיון שהגיד כו' ואם יש עדים אחרים ג"כ ה"ל תרי לגבי תרי כמבואר לקמן סי' מ"ו ע"ש ובגוף הדין הנזכר בתשובה של מהרי"ק דאיירי באחד שהודה ע"י יסורים שעשו לו ערכאו' שיש לזה מעות אצל חבירו בפקדון וביקשו להטיל שבועה על חבירו דה"ל כטענת ברי הוגד לו מפי אחר וע"ז השיב מהרי"ק דאין זה כלל נחשב לטענת ברי כי מה שאמר בערכאות היה עפ"י יסורים ואין בו ממש והוי רק טענת שמא אבל אין ענין זה לעדות כלל. ומקומו בהל' טוען ונטען ואולי דמיירי דקיבל על עצמו כל מה שיעידו בערכאות והעידו עפ"י יסורים כדרכם להכות לעדים הנחשדים בעיניהם וקמ"ל דאין בהם ממש כי לא ע"ז קיבלם ודוחק: