וי"א דבא"ר אינו נפסל אלא המלוה ולא לוה ויש להקשות הא דא' רבא סנהדרין דף כ"ח לוה ברבי' פסול ופריך הגמ' הא אנן מלוה ברבי' תנן ומשני מלוה הבאה ברבי' וקשה מה קושי' הא המשנה איירי ברבי' דרבנן בע"ש התו' דכל פסולים השנוי' במשנה הם פסולים דרבנן וברבית דרבנן באמת הלוה כשר ורבא דפסל לוה ע"כ איירי ברבי' קצוצה. ועוד דמשני מלוה הבאה בר בי' ואפילו לוה בכלל הפסול וצ"ל לדברי רמ"א היינו רבי' קצוצה וא"כ קשה אין קחשיב משנה פסולי דאורייתא דאי רצון המשנה למנות פסול דאורייתא טובא ה"ל לאשמעינן עד זומם מועלי שביעית מחללי שבת גזלני' וכל אינך דכוותי'. ומזה נראה דהיה לנ"י ראיה ברורה דס"ל דאף ברבי' תורה המלוה אינו פסול רק מדרבנן וא"כ שפיר פריך המשנה דקחשיב כל פסולי דרבנן אף מלוה ברבי' קצוצה קחשיב וא"כ קשה לחשוב לוה נמי ומשני שפיר מלוה הבאה ברבי' ואף לוה באמת בכלל והכל איסורא דאורייתא ומ"מ אינו אלא דרבנן ולכן צ"ל באמת להגהת רמ"א דהביא דעת וי"א דאינו פסול בא"ר צ"ל דמלוה בר"ק ג"כ אינו פסול רק מדרבנן ולא של תורה כלל וא"ש והרמ"א קיצר במקצת במקום שהיה לו להאריך ותמהני מתשובת פני משה ח"ב סי' ק"ה דכתב דמהך מילתא דרבא ה"ל קושי' להנ"י ונהפוך הוא דמזו ראיה להנ"י דאף בר"ק אינו פסול רק מדרבנן:
אורים ותומים, תומים · סימן ל״ד, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.