אורים ותומים, תומים · סימן ל״ד, א׳

ואצ"ל אם חייבים עליה מיתת ב"ד כו' נראה כל לאוי' שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דקי"ל דאין לוקין עליה מ"מ נפסל דזהו אינו לקלות האיסור רק מחמת חומר האיסור וכמו כן לאו הניתק לעשה דאינו ניתן למלקות כי חיוב עליו להוציא ולבטל האיסור ובאמת אי ביטלו או לא קיימו כפי דעת ר"י ור"ל חייב מלקות וא"כ אין זה לקלות הענין ובזה נפסול ודאי לעדות לחומר איסורו. אבל לאו שאין בו מעשה דקי"ל אין לוקין עליו והוא לקלות הענין הואיל ולא עביד מעשה פטרו התורה ממלקות כי לא עבד איסור בפועל בזו לא נפסל לדעת הרמב"ם מהתורה כי אין האיסור כ"כ חמור. ובזה שקטה תמיהת בעל כה"ג בהגהת ב"י אות כ"ו וקושי' בעל המשנה למלך בפ"ד מהל' מלוה דתמה למה עדים שחתמו שטר שיש בו רבי' יפסלו אף דיש בהו מעשה בחתי' מ"מ ניתן להשבה ולפמ"ש הכל נכון ולק"מ ועיי' מ"ש עוד בזה. ואם הוא לאו דלא לקה מחמת התראת ספק כפי המ"כ שהביא בב"י א"ע סי' מ"ב משמע דג"כ לא נפסל לשיטת הרמב"ם ע"ש וצ"ל דמיירי בדבר שאין לאו מפורש בתורה דדבר המפורש בתורה ס"ל לרמב"ם דקי"ל כר"י דהוי התראה עיין בהל' שבועות והלכות סנהדרין להרמב"ם. ובזה אני מסופק לו יהיה דלא התרו בו כלל מ"מ נפסל ולמה יגרע זה ודוחק לומר דשם ישנו במציאות למלקות משא"כ גבי התראת ספק דאינו במציאות ולהן דין זה צל"ע: