אורים ותומים, תומים · סימן ל״ג, י״ב

או קרובים לדיינים פסולים משום דהדיינים לא יקבלו הזמה עליהם כו' פי' אעפ"י דבדיני ממונות לא בעינן עדות שאילה"ז מ"מ ראוי' להזמה בעינן והנה הרב הש"ך תמך בזה יסודתו בהררי קודש והאריך בסעיף קטן ט"ו לומר דגם בד"מ בעינן עדות שאילה"ז ופסק אומר דאם אחד אמר איני יודע בחקירות עדותן בטלה רק מסתם אמרינן אף דלא אמרו יום החודש בב"ד אמרינן מסתמא יודעים וכל דבריו אף כי האריך אין בהם ממש דאם כדבריו דלכך בא"י פסול משום דהוי עדות שאילה"ז אם כן אף באינו אומר כלל מה בכך דיודע בלבו אם אין אומר בב"ד באיזה יום מ"מ הא אם יבאו המזימין לא יוכלו להזימו כיון דלא העיד בב"ד היום ומה נ"מ במה שבלבו וכי על זה יפול הזמה ולקמן בסי' מ"ג סעיף י"ט עדים דאין זוכרים באיזה יום בחודש דיכתבו בשליש ראשון וכו' והרי עונים ואומרים דאין יודעים באיזה יום בחודש והוא אחד מ"ז חקירות ומ"מ שטר כשר ואמת דהש"ך סבירא ליה כהרז"ה דבשטר לא בעינן הזמה איברא רבים מפוסקים חולקים והש"ך גופי' דעתו דבעינן בי' הזמה לענין פיסול עדות עיין לקמן בסי' ל"ד וז' חקירות בעינן באיזה שבוע ובאיזה יובל ואע"פ שאמרו אמש הרגו כמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה וכ"כ הריב"ש דלא קי"ל כר"י דגזרת הכתוב לז' חקירות כי עי"כ יתברר האמת כמ"ש הרמב"ם ומי הוא מהעדים בזה"ז שיודע באיזה שמיטה ובאיזה יובל רק כך לבריאת עולם והרי זה כאומר אתמול היה דבעינן ז' חקירות כמ"ש אלא בד"מ אין צריכין לדעת כלל ז' חקירות. ומה שטען הש"ך למה הכחשה בחקירות פסול מלבד הטעם שנתנו חכמי לוניל בהכרעתם בין הרמב"ן והרמב"ם כמש"ל סי' למ"ד ושם מבואר הטעם דהוי כאומר לא כי לא לוה והרי כאן הכחשה ותוספת של העד דאמר דהיה הלואה ביום אחר אינו מועיל ע"ש ומזו ראיה ברורה דבעצמם לא בעינן עדות שאילה"ז אלא אפילו לדעת הרמב"ם יש בו טעם אחר דבחקירות עבידי לדקדק ואם כן הוי הכחשה גמורה משא"כ בבדיקות והגע עצמך זה אומר חבית יין וזה של שמן דהוה לדעת הרמב"ם הכחשה בחקירות ועדותן בטלה מה הזמה שייך בהו ועכצ"ל דהואיל והוא בגוף העדות מדייקי היטב ולכך שייך בהו הכחשה לבטל עדות ואף בחקירות זהו הטעם ומ"ש למה אין דיינים יכולים להיות קרובים לעדים דלא יקבלו הזמה הא לא בעינן בד"מ עדות שאילה"ז אין כאן ראיה דודאי אין אנו משגיחין אם באמירת עדות יש בהו שיכול לבא זוממין או לא ולכך אפילו באומרם א"י כשרה אבל מ"מ בעינן דאם כוונו היום ובאמת באו זוממים שיהיה בב"ד מוכשר לקבלן ולא יהיו הזוממים כאן ואין שומע ולקתה מדת הדין ותצא משפט מעוקל כי ישנו בב"ד זוממין ואין מקבלין ולכן אין ענינו כלל להאומר א"י וכל דברי הש"ך ברור שבילדותו כתב כי ח"ו לחלוק על רוב פוסקים שהעלו דבאומר א"י עדותן כשרה ופשוט. והנה עיין מ"ש באורים בשם הש"ך דהשיג על הד"מ והסמ"ע ויפה השיג והוא טענה דאין עליו תשובה אבל מ"ש להשיג על הרב הב"י דסבירא ליה דטריפה הוי פסול הגוף יש להליץ בעד רבינו הגדול דסבירא ליה דמסתבר אף דתו דפי' בפ' היו בודקין דלר"ע דאמר נמצא א' מהם קרוב או פסול כל העדות בטל אף בא' אומר א"י הוי כנמצא קרוב ופסול ובטל כל העדות היינו בבאים לב"ד והעידו דיש כאן פיסול הואיל ואומרים אינם יודעים אבל אם לא באו לב"ד כלל אפילו לר' יוסי לא מסתבר לומר אם ג' עומדים ושנים יודעים יום החודש וא' א"י דיפסול כל עדות הא אין בו פסול רק לא מוכשר לעדות דהוי אילה"ז ואם כן לעולם לא יהרגו הב"ד נפש עד שיבאו כל העומדים שם דאולי שכח אחד היום ולא היה בקי אז במנין השמיטות והיובל ונפסל עי"כ כל עדות וצ"ל הואיל ולית בהו פסול בעצמותן רק לא מוכשרי לעדות הואיל ואינם ראוים להזמה אבל בשביל כך לא נפסלו שארי העדים ולפ"ז אף בטריפה בכה"ג שיהיה בעת עדות ולא בא לב"ד ופסולו מחמת שאין ראוי להזמה למה יופסלו ע"י שארי עדים הכשרים וראוים להזמה ואם כן קשה מה פריך בגמרא הרוג יציל דה"ל טריפה הא בשביל כך לא יופסלו שארי עדים דהא אין כאן פסול בעצמותו וה"ל כאינו זוכר ז' חקירות ועוד אף דנניח זה מ"מ נראה דמשמעות הגמרא הרוג יציל וכו' כל הקושי' הללו נאמרו בבית מדרשו של אביי ורבא כדאמרינן כי אתא לקמיה דרבא וכך צ"ל בתו' דהקשו לפי' נרבע יציל דה"ל רשע הא רבא ס"ל פלגינן דבורא ומה קושי' דילמא הקושיא לר' יוסף דלא ס"ל פלגינן דבורא הך דר' יוסי איך מתוקמ' נרבע יציל אלא דס"ל דכל הסוגי' כאן לרבא כנראה מגמרא ורבא ס"ל פלגינן דבורא וקשה א"כ איך פריך הרוג יציל דה"ל טריפה הא בסנהדרין דף ע"ח פליג רבא ורב אשי עדי טריפה שהוזמו ס"ל לרבא נהרגין וא"כ עד טריפה יכול להעיד ורב אשי הוא דפליג וס"ל דאינו בזוממי זוממין וא"כ מה פריך הרוג יציל ופי' דהוי טריפה הא לרבא לק"מ ועל כל פנים ה"ל לגמרא לומר הניח' כדרך הש"ס אלא דצ"ל דטריפה הוי פסול בגופו דהא איכא ס"ד התם דהרובע את טריפה פטור דה"ל כמשמש מת ואף דדחי הגמרא הטעם משום דנהנה אבל זולת זה כמת יחשב ואינו כלל בגדר איש ואינו בר עדות ושפיר פריך הגמרא הרוג יציל והא דקאמרינן עידי טריפה הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימן היינו כשהעידו היו בריאי' ואחר כך נטרפו וכאשר באו זוממי' כבר נטרפו וקמ"ל דעדות זוממי' אין בהם הזמה דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימן ובזו נחלקו רבא ור"א. ודברי רבינו הגדול יש להם קיום. כן י"ל להליץ בעד רבינו ב"י אבל מ"מ נר' לדינא כהש"ך ובפרט דקי"ל דטריפה כשר לעבודה כמבואר במשנה דבכורות ולמה לא יהיה בגדר האיש להעיד ודוק. שוב ראיתי דיש כמעט ראיה ברורה לדעת הב"י דהא כתב המרדכי דאם אין נרצח טריפה יכוללהעיד וכגון דהשקהו סם המות שימות ולא נקבו בני מעיים כמ"ש מהרדב"ז בסי' רל"א או שהכהו ואמדוהו למית' ומ"מ אינו טריפה וקשה בממ"נ אי הוא כ"כ בחזקת מת עד שאפילו שמעון שהרג לראובן יהרג בב"ד אפילו בעודנו ראובן חי א"כ פשיטא דעדים אין בהן תורת הזמה דיאמרו גברא קטילא הוא כמו טריפה כיון דהב"ד מחשיבין אותו לודאי מת והורגים הרוצח עבורו ואי דאין כ"כ בחזקת מת ולא שייך גברא קטילא קטלו א"כ ברור דאין ממיתין לשמעון עד שמת ראובן דלמא לא ימית ויבדר לי' סמא וחי וא"כ איך ישפכו דם וזה ברור ונכון ואם כן עדיין ראובן שיעיד ששמעון הרגו אין עד שיכול להזימו דאימת יאמרו לו עמנו היית ושקר אמר' על שמעון כל זמן שראובן חי אין להמיתו דאולי חי יחיה ואם כן גם שמעון לא ימות בב"ד ולא גרם לשמעון מיתה ואיך יהרג הוא ואם ימות מה יעשו בו לאחר מיתה ואטו בתרי מיתות ימותו ואם כי יבאו זוממים אז כבר יהיה טריפה כי הסם כבר ניקב למעי' וא"כ קטלינן לשמעון אף דהוא חי הואיל והוא ודאי טריפה ואפשר להרוג גם לראובן כשהוזם מלבד דזה דוחק דיהיו הורגי' לשמעון כל זמן היותו חי אף שהוא טריפה ואולי יקרה לו נס כמ"ש היש"ש דלאו כל טריפה מתים אף גם א"כ אז העדים אינם בגדר הזמה כיון דמעולם לא יהיה נהרג ראובן כי אם שיהיה טריפה וא"כ אינו בזוממי זוממין וצ"ע ומזה נראה דס"ל אפי' אינו בגדר הזמה אינו פוסל שארי עדות רק הטעם משום דטריפה אינו בגדר חי להעיד ואינו בר עדות ודוק: