אורים ותומים, תומים · סימן ל״ג, ב׳

ושונא וכו' כתב מהרש"ל בתשובה סי' ל"ג דהרודף אחר חבירו להורגו וכדומה הוי חבירו שונא גמור וזה פסול להעיד דהוא שונא גמור ומוחלט וכתב בכה"ג דרבים מן מחברים הספרדים נ"ע דהסכימו בדין עם המהרש"ל והנה ראי' מהרש"ל אמורה שם וכן בספרו חכמת שלמה דאמרינן הרוג יציל ופי' התו' דה"ל שונא והקשו בתו' ישינים מה בכך דה"ל שונא הא שונא כשר להעיד ול"ל לר' יהודה פריך דאמר שונא פסול להעיד דאיך מצינו הורג נפש דמיקטל דנרצח מציל דמה קושי' דלמא ר"י כרבי ס"ל דבעי התרו בי' ולרבי לא קשה הרוג יציל כמ"ש רש"י להדיא ועל זה תי' המהרש"ל דשונא כזה דחבירו נוטל נפשו ברור לי' לגמר' דשכנגדו חשוד להעיד שקר וה"ל שונא גמור דהוא פסול להעיד לכ"ע ובאמת תי' זה דחוק לחדש דין חדש אבל הרב מהרש"א בסנהדרין פ"ק תי' כס"ד דמהרש"ל בקושי' הגמרא להך דפירוש הרוג יציל לר' יהודה ע"ש ולא כתב כלום בקושי' המהרש"ל דמה קו' לר"י דלמא כרבי ס"ל דבעינן דוקא התרו וכו' ואני מוסיף להקשות דא"כ דהקושי' הרוג יציל הוא לר' יהודה הא דפי' התו' במכות על קושי' נרבע יציל היינו נרבע לרצונו דהוא רשע והקשו הא לרבא מ"מ כשר לעדות דפלגינן דבוריה ע"ש וקשה מה קושי' דלמא קושי' הגמרא לר' יהודה לדבריו נרבע יציל כנ"ל לדבריו הרוג יציל ומעתה ל"ל פלגינן דבור' דהא ר' יהודה לא ס"ל הך דפלגינן דבוריה וס"ל דהוי רשע ופסול לעדות כדאמרינן יבמות דף כ"א דלא פלגינן דבור' והאומר הרגתי את פלוני אינו נאמן דה"ל רשע ולא פלגינן דבור' כלל ואמת על זה היה נראה תי' ברור דכי אמרינן דבעינן התרו בו אבל לא התרו בו אין מצטרפין היינו אי בעינן התראה אבל אי א"צ התראה כלל ולא מיירי התורה על פי שנים עדים שיהיה העדים מתרים בו א"כ ודאי דלא נ"מ אי התרו אי לא התרו כיון דא"צ התראה ומכ"ש אי לא היה כלל התראה פשיטא דהכל מצטרפין לפסולו ולא שייך התרו בו כיון דלא בעינן התראה כלל וע"ש במכות במהרש"א במ"ש בתו' בד"ה לאסהודי כו' דכתב להדיא כמ"ש ואדרבא דעתו נוטה יותר ממה שכתבתי ע"ש ואמרינן שם מכות דף ו' ע"ב רבי יוסי אומר השונא נהרג מפני שהוא כמועד ומותרה ומוקמינן ליה כריב"י דס"ל חבר א"צ התראה וכו' ע"ש ואם כן קושי' הגמרא לריב"י איך שונא נהרג הא הרוג יציל ול"ל דלא התרה בו דהא לריב"י א"צ כלל התראה ולא היה שם התראה כלל ומה ענין התראה פה הא לא היה התראה כלל ול"ל דלמא ריב"י סבירא ליה כרבנן דפליגי אר"י וסבירא ליה דשונא מעיד דז"א דהא כל טעמן של חכמים דפליגי אר"י דלא נחשדו ישראל על כך שבשביל שנאה יעיד על חבירו בשקר ואם לריב"י נחשד השונא שיזיקו ויהרוג אותו בשביל שנאתו וישפוך דם נקי איך לא נחשוד שיעיד שקר ואם כן לריב"י ודאי שונא פסול להעיד והקושי' בגמרא הרוג יציל לריב"י וא"ש ואם כן הך קושי' התו' מהא דהא אמרינן פלגינן דבור' קושי' נכונה ול"ל דהקושי' לר' יהודה דלא סבירא ליה פלגינן דבור' דדילמא ר"י כרבי סבירא ליה ולר"י בר' יהודה אין כאן קושי' דהוא אפשר דסבירא ליה פלגינן דבור' כחכמים שם ביבמות וקושי' התו' על נכון אלא דיש בו פקפוק אם כן הא דאמרינן בסנהדרין דף כ"ט דריב"י מפיק לי' מהך קרא והוא לא אויב לו וכו' שני ת"ח ששונאים זא"ז וכו' דאין יושבים בדין הא לריב"י איצטרך למעט שלא יעיד דעד כאן לא דרשינן הך קרא לשני ת"ח היינו לרבנן דסבירא להו שונא מעיד ואייתר הך קרא והוא לא אויב ודרשינן להך שני ת"ח אבל לפמ"ש לריב"י שונא פסול להעיד אם כן הא איצטרך לכך כדאמרינן שם להדיא לר' יהודה דלא אויב לו קאי לבל יעיד ומנ"ל הך דב' ת"ח וכו' וא"ל דלריב"י מסברא אמרינן כמ"ש דאם נחשד להרוג איך לא יחשוד לשקר בעדותו. דא"כ גם לזה דלא ידון אותו לא איצטרך ואייתר ליה ולא מבקש רעתו דדרשינן שלא ידונו ואפשר לומר דבאמת לריב"י א"צ קרא כלל לא לדיין ולא לעד רק לריב"י חד קרא לגופי' אתא דנהרג אם הוא שונא דמקראי אחריני דכתב רש"י שם לא שמענו רק דאינו גולה וכתיב הך קרא להורות דנהרג וחד קרא לשני ת"ח דאין יושבים בדין וצ"ע. דאפשר לדחות הך סבר' שכתבתי דאם נחשד להרוג איך נימא דלא נחשוד להעיד שקר דעדיין י"ל מסתמא כל ישראל בחזקת כשרות ואמרינן דלא יעיד מחמת שנאתו שקר אבל התם הרי שור טבוח לפניך דחזינן דהאיש ההוא נהרג בפתע פתאום ורגלים לדבר דעשה כן לשנאתו אבל בעדות דלא חזינן ריעות' מהכ"ת נימא דישקר בעדותו בשביל שנאה. ויהיה איך שיהיה מ"מ הן למהרש"א והן לפי מ"ש קשה קושי' המפורסמת במ"ש התו' במכות וסנהדרין דאין לפרש במ"ש בגמרא נרבע יציל ג"כ שהוא שונאו הואיל והרביעו שלא ברצונו והוא דומי' דפריך הרוג יציל דא"כ איך קאמר ר"י בסנהדרין פלוני רבעני לאונסו הוא ואחר מצטרפין להורגו הא ה"ל שונאו וכו' ע"ש וקשה כיון דכל הקושי' הרוג וכו' הוא לר"י או לריב"י כמ"ש אבל לפי דקי"ל כרבנן דשונא כשר להעיד באמת לא קשה מידי אין כאן קושי' מר' יוסף דאמר מילתא אליב' דהלכתא דס"ל דשונא כשר להעיד והיה נראה ליישב דברי מהרש"א והוא בשניישב ג"כ קושי' מהרש"ל דמה פריך לר' יהודה דלמא ר"י ס"ל כרבי בזמן שהותרו בו וכו' די"ל מהרש"א ס"ל דסתמא דתו' לא סבירא ליה כפי' ר"ח כהן במכות דאמרינן דשאלינן לי' למחזי או לאסהודי דלכשרי' שאלינן רק סתמא דהתו' ס"ל כפי' הרמב"ם וכל הפוסקים ממש דלפסולים שאלינן וכ"כ התו' גופיה בסנהדרין דף ט' ד"ה בזמן כו' וגם ס"ל למהרש"א דדעת התו' כדעת הנ"י דלאו דוקא לרבי התרו בו רק העיקר אי כוונו להעיד וכ"כ התו' להדיא בסנהדרין דף הנ"ל ד"ה בזמן כו' דלרבי א"צ התראה ובכוונה לחוד סגי וכבר כתבו התו' שם במכות דאף דאמרינן דאין הצירוף פוסל רק עד שיעיד בב"ד היינו למסקנא דילפינן מן יקום דבר אבל בס"ד לא אמרינן כן ע"ש וא"כ אף אילו ר' יהודה ס"ל כרבי מ"מ קשה הנרצח יציל דכי ידע הוא דתיכף יומת כרגע וחשב דעוד יחי' יום יומיי' ויבא לב"ד ויעיד לנקום נקמתו וא"כ דכיון להעיד הרי פוסל כל עדות וכבר כתבו דיש לזה במציאות דהנרצח מעיד כמ"ש כ"מ זה בשם המרדכי וא"כ כל רוצח שהרג נפש ומת טרם בוא להב"ד אין להרגו מספק כלל דאולי כיון הנרצח להעיד עליו בב"ד ועי"כ נפסלו כל העדות ומספיקא לא קטלינן נפשא והצילו עדה כתיב ואי נימא דאיירי קרא באמת דבכה"ג דבא הנרצח לב"ד ושאלינן ליה ואמר דלא כיון דהוא דוחק דיהיה קרא מיירי בכה"ג דוקא והמקשן לא ס"ל כן דאלו ס"ל המ"ל כשהרגו מאחוריו והמתרץ באמת ה"ל ליישב כן רק כיון דמשיב דקרא לאו בכל גווני מיירי ניחא ליה לשנויא דאיירי בשהרגו מאחוריו דזה שכיח יותר אך הא תינח בהך קושי' הרוג יציל אבל בהך קו' נרבע יציל ל"ל דהקושי' לר' יהודה די"ל דלמא כרבי ס"ל ובנרבע דעודנו חי וקיים בב"ד שפיר י"ל דשאלינן ליה אם כיון להעיד או לא ואין כאן מקום קושיא וא"צ לדוחק רחוק ממציאות שרבעו מאחוריו רק דשאלינן ליה כמו דשאלינן ליה לשארי קרובי' ופסולים כשהיו במעמד כשעשה מעשה וא"כ אם נפרש בגמ' נרבע יציל ג"כ משום שונא ליכא למימר דהקושיא לר' יהודה דהא י"ל ר"י כרבי ס"ל ועכצ"ל כפי' מהרש"ל דשונא כזה שעשה לו תועבה גדולה כזו ורבעו לכ"ע פסול וא"כ המשך התו' על נכון דעל הרוג יציל פי' להדיא משום דה"ל שונא והיינו לר' יהודה דל"ל דילמא כרבי ס"ל דמה בכך דילמא באמת הנרצח כיון לעדות כנ"ל אבל על נרבע יציל כתבו התו' דל"ל דג"כ הפי' כמו בהרוג משום שונא דאם נפרש כן גבי נרבע עכצ"ל כפי' המהרש"ל דשונא כזה לכ"ע פסול דל"ל דהקושי' לר"י דבנרבע שפיר י"ל ר"י כרבי ס"ל והנרבע חי ואומר שלא כוון עדותו וא"כ דמוכח לפי' זה דלכ"ע הקושי' שפיר הקשו מהך דר' יוסף דס"ל דנרבע כשר להעיד ולכך פי' באמת על נרבע פי' אחר וא"כ על הרוג יציל א"צ תו לפי' מהרש"ל רק הקושי' לר"י כנ"ל וא"כ גם קושי' הנ"ל מיושב דהקשו אם הפי' נרבע יציל לרצונו משום דה"ל רשע דהא פלגינן דבורא ול"ל דהקושי' לר' יהודה דס"ל לא פלגינן דבורא דהא לר"י י"ל כרבי ס"ל ומה בכך דהוא רשע אם אומר שלא כיון לא נפסל העדות כהנ"ל בכל הפסולים ואם הקושי' לר' יוסי דילמא ר"י ס"ל כחכמים דפלגינן דבור' וא"ש הכל בלי קושי' כלל זהו מה שנראה ליישב בכוונת מהרש"א ועכ"פ המהרש"א יודה דכך עלה במחשבה לפני התו' סברת מהרש"ל דשונא כזה פסול לכ"ע וא"כ מה דוחקי' דנימא באמת ס"ל לתו' כן גבי רוצח אף דגבי נרבע מוכח מדר' יוסף דלא אמרינן כן כהנ"ל מ"מ ברוצח שרוצה ליטול נפשו אפשר דאמרינן כן אך מ"מ לדינא לו יהיה דהפשט בתו' כמו שכתב מהרש"ל מ"מ הא תו' תי' עוד תי' ופירושים שונים על הרוג יציל משום טריפה או בהורג קרובו ומדחתרו למצוא פיסול בנהרג ש"מ דס"ל דאף שונא כזה לא נפסל דאל"כ מה דוחק לפרש בקרוב או בטריפה הלא כולם פסולים וכן המרדכי תופס לעיקר זה הפי' דה"ל טריפה וכן דעת רבים מהמחברים וכן נראה דעת הש"ך לקמן סעיף טו"ב וא"כ לא קאי תי' הלזו בתו' וגם דינו של מהרש"ל לא קאי וכך יפה לנו מבלי לחדש דין מם דלא מצינו לו רמז בש"ס ואדרבא יש לפקפק דהא דפרכינן בגמ' לרבנן דמכשירי' שונא להעיד קרא דלא אויב לו מה דרשו ביה לימא דאתיא לשונא כזה הרודפו עד לנפשו. ודוחק לומר דזה מסתבר עד שא"צ קרא והנה הרב בעל כה"ג עמד בדברי מרדכי בפ' גט פשוט בשמעתי' מילאו בקרובים שכתב מה שנהגו בכתובה לחתום שני שושבוני' באויר שני שיטין שיש בין הכתובה לחתימת עדים דאין לפוסלו דניכר הדבר דלמלוי חתמו ועוד שהרי כוחבין שושבוני' וכו' עכ"ל ונתקשה בו הא קי"ל דאוהב זה שושבינו כשר להעיד וא"כ מה פסול יש בחתימת שושבינים ולכך ביקש לכנוס בדוחק ולומר דלאותו עדות שהוא בו שושבין ודאי פסול ולדידי איפכא מסתברא דהא הם מעידים בין איש לאשתו ולשניהם שושבין וא"כ אהבתו בשוה ואין כאן חשש פיסול ואף שיש לדחות זה מ"מ בלא"ה אין לנו לחדש דין מה דלא נזכר בגמ' ופוסקים ראשונים והמרדכי דטרח להעמיד המנהג מה לו לדוחק הזה הלא י"ל דמנהג הוא עפ"י המשנה דשושבין כשר והרוצה לחדש דין ולחלק עליו הראיה אבל ברור דכוונתו דתמיד חותמים השושבינים וכך המנהג מבלי שנות ועל הרוב הם קרובים לחתן ולכלה ופסולים מחמת קורב' וא"כ יש כאן חשש פיסול ולכך נתן הראבי' טעם הנ"ל דניכר למלוי חותמים וגם כותבים שהם שושבינים וליכא למיחש למידי ולכך חותמים תמיד השושבינים מבלי הבדל קרוב או רחוק ולית כאן חשש וע"ז סובב כוונת המרדכי אלא שקיצר וכן הוא בעיטור להדיא וז"ל אבל בכתובה נהגו להחתים קרובים וקטנים בכ"מ לפי שכתובה דבר פומבי הוא ופעמים שהשושבינים קרובי חתן וכלה חותמין לשם כשר ואין העדות כשרים נפסלים בכך עכ"ל והביאו ב"י סי' מ"ה מחודשי' ט' ע"ש והוא הדבר של מרדכי שנתכוונו שניהם לדבר אחד וברור זה מקצר וזה מבאר ולולי דמסתפינ' הייתי אומר שדעת חכמים אלה הואיל וסתם הגמ' פריך מהך דהרוג יציל דס"ל הלכה כר"י דשונא פסול ומה שהביאני לידי זה מהר"ם בפ' ז"ב דפסק בשטר שחתם עליו חתנו דצריך לברר שראה שטר קודם שנעשה חתנו כמו בגזלן ותמה הב"י דהא אמרינן להדיא סוף פ' מ"ש דוקא בגזלן דחשיד לזייף אבל קרובים גזרת המלך וא"צ שיהיה שטר מוחזק בב"ד וצע"ג וצ"ל דס"ל למהר"ם זהו לרבנן דס"ל לא נחשדו אוהב ושונא להעיד שקר ואף קרובים לא נחשדו אבל לר"י דאוהב נחשד מכ"ש קרוב והא אפילו אבי חתנו אמרי' דלא גרע מאוהב ושונא מכ"ש בחתנו להדיא והוי אוהב דנחשד לשקר והוי כמו גזלן והגמ' בב"ב וברייתא אתיא הכל לרבנן דס"ל לא נחשדו וכו' אבל לפי דקי"ל כר"י ליתא זה ואף קרובים נחשדו כמו גזלן ודוק: