אורים ותומים, תומים · סימן ל״ג, א׳

חוץ מאוהב ושונא כו' בכה"ג הביא בשם הרדב"ז וסותר דבריו בתשובה מח"א לח"ב דבח"א ס"ל דמשרתי הבית כשרים להעיד דלא גריעי מאוהב ושונא ואולם בח"ב פוסל להעיד ע"ש. ובאמת ח"ב מרדב"ז אינו בידי לעיין בי' אבל לכאורה יש קצת ראי' לדבריו הא דפרכינן בב"ב דף כ"ט ע"ב פריך הגמרא לר"ה דאמר שלשה שני חזקה בעינן רצופות ופריך הגמרא תנן חזקת הבתים שלשה שנים והא בתים דביממא ידעי ובלילה לא ידעו וכו' ומשני הגמרא שיבבי ורבא משני כגון שוכרים וכו' וקשה מה כל החרדה הזה הלא יוכלו לבא משרתיו אוכלי שלחנו שהם לא משו מתוך הבית כדרך המשרתים ומשמשים והם יעידו שדר בו תמיד רצוף יום כלילה ומה צורך לחפש אופן העדות אלא ש"מ דהני הם נוגעים בעדותן ואם כן אף דעכשיו כשבאו להעיד אינם בביתו ומאוכלי שולחנו מ"מ כיון שבשעת החזקה ג"ש היו הם אוכלי שולחנו ה"ל תחילתו בפסלות ובהגדת עדות בעינן תחילתו וסופו בכשרות כמש"ל סי' ל"ז ע"ש וזהו שמץ ראי' לדברי הרדב"ז אך עם כל זה כיון שלא מצאנו בזה להראשונים אין לנו לחדש דין מכח ראי' וקושי' שערי תירוצים לא ננעלו ולהיפוך מצאתי ראי' מדברי הרמב"ם בהל' גזלה פ"ד דין ז' דכתב היה שם לקיטו ושכירו של בעה"ב אין נשבעים ונוטלים ואין הנגזל יכול להיות נשבע שהרי לא היה בביתו כו' ואין משביעין את הגזלן מפני שהוא חשוד על השבועה וכבר בררתי לקמן בסי' צ' דבריו דמאין בא שבועה לגזלן הא אין כאן טענת ברי דהנגזל אן יודע ורגלים לדבר לא ס"ל לרמב"ם דיכול להשביעו ואפילו אמר לי אבא ס"ל להרמב"ם פ"א מהל' טוען דאינו יכול להשביעו אפילו היסת וצ"ל דשבועה בא ע"י טענת שכירו ולקיטו דהוה תובעו עפ"י עד דס"ל לרמב"ם אפילו אינו טוען ברי רק עפ"י העד יכול לזקוק אותו לשבועה וכן העליתי לקמן בסי' צ' ע"ש ואם כן ע"כ מוכח דשכירו ולקיטו הם כשרים להעיד דהא ס"ל לרמב"ם דע"י פסול להעיד כמו אבא א"י להטיל שבועה רק עפ"י עד כשר להעיד וכ"כ המחבר לקמן סי' ע"ה וע"ש במחבר וברמ"א ובש"ך ובמ"ש שם וזהו ברור וש"מ דס"ל לרמב"ם דשכירו ולקיטו הם כשרים להעיד וזהו לענ"ד ראי' שאין עליו תשובה וכן עמא דבר: