אורים ותומים, תומים · סימן ל״ג, י״א

קרובי נרצח ואפילו נרצח עצמו יכול להעיד סמ"ע וש"ך. ודע דהרא"ש בתשובה כלל נ"ו הביא דקרובי נרצח א"י להעיד אבל קרובי יורשי נרצח יכולים להעיד וכבר עמד בזה הרב המובהק מהרי"ט בחלק ח"מ סי' פ' ונלחץ מאד לחקור מה טיבו של נגיעה ומה הבדל יש בין קרובי נרצח לקרובי יורשי נרצח עיין שם כי לא העלה דבר ברור ואני תמה למה השליך הרא"ש תי' תוספות בכמה אנפי בהא דהרוג יציל אי משום דהוי ליה שונא או משום דהוי ליה טריפה או משום דה"ל קרוב דלכל תי' אלו אין קרובים פסולים ובחר בתי' א' בתו' דה"ל בעל דין ויותר נראה תי' אחריני לעיקר כי תו' בסנהדרין וביבמות לא הזכירו תי' לזה כלל וכן המרדכי בשם ס' החכמה כתב רק הטעם דה"ל טריפה וגם אני מסופק אפי' נימא הפי' הרוג יציל דה"ל בע"ד מכל מקום קרוביו לא ידעתי אם יפסלו כיון דלא שייך נגיעה כלל וגם בילקוט פ' מסעי הביא בשם ספרי זוטא וז"ל עד ועד לרבות בעל דין ועיין בספר זית רענן שחיבר נר ישראל בעל המ"א שפיר' ג"כ דהנרצח דהוא הבע"ד כשר להעיד וזהו סיוע דהפי' הרוג יציל אין פירושו משום דה"ל בעל דין או כמהרש"ל הנ"ל בריש סימן דשונא כזה פסול לכ"ע. ולכן נראה דהוא הרא"ש הביא בספ"ק דמכות בהא דעדים הקרובים לערב ורחוקים מלוה דאמרי' בטלה עדותן דהקשה הראב"ד דהא אמרינן בסנהדרין פלוני בא על אשתו מצטרפין להורגו ולא להורגה דפלגינן דבוריה ותי' הראב"ד דלא אמרינן בקרובים פלגינן דבור' דעדות שבטלה מקצתו בטלה כולה רק בבעל דבר עצמו לא שייך כלל עדות דכתיב יקום דבר במקיימי דבר ואין שייך כלל בטלה מקצתו ע"ש והרא"ש סייעו מהא דאמרי' בסנהדרין מהו דתימא אדם קרוב אצל אשתו לא אמרינן וקשה הלא משנה שלימה היא דאדם קרוב לאשתו ואפילו לבנה פסול ומכ"ש לה אלא דה"א אדרבא הואיל והיא קרובה נימא עדות שבטלה וכו' אבל שנימא דהיא כגופו ממש לא אמרי' ולכך קמ"ל ולמדנו מזה התי' דהוא יכול לומר פלוני בא על אשתי דהוי כגופו אבל אם אחיו אומר פלוני בא על אשת אחי ה"ל קרוב ועדות שבטלה כו' אבל בראב"ן מבואר דאפילו בזה בעדות קרובים נמי פלגינן דבור' וצ"ל בקושי' הראב"ד דלמה לא פלגינן בעדים הקרובים לערב דיש הבדל דשם י"ל פלוני זינה עם אשה ולא אשתו ומתקיים כל העדות משא"כ כאן כמ"ש הרא"ש בתירוץ הראשון ע"ש ולשיטתו קשה הנ"ל איך אמרינן ס"ד אדם קרוב אצל אשתו לא אמרינן הא משנה שלימה היא וצ"ל או כתי' התו' דה"א הואיל ונאמן לאחרים יהיה נאמן לאשתו ג"כ וזה דחוק דיהיה ס"ד דאדם יהיה נהרג ע"פ קרוב ויותר נראה לומר דכך הפי' מהו דתימא כפי' הראב"ד ולכך אדם קרוב אצל עצמו דהוא בעל דבר אבל לגבי אשתו לא שייך בע"ד רק קרוב ובקרוב ה"א עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה קמ"ל דלא דאף בקרוב פלגינן דבור' כיון די"ל זינה עם אשה ולא עם אשתו כנ"ל וא"ש. עכ"פ נראה מדברי התו' דלא סבירא להו הך פי' הראב"ד הואיל ונכנסו בדוחק ליישב הך אדם קרוב אצל אשתו לא אמרינן כהנ"ל וגם במכות דפי' נרבע יציל היינו לרצון והקשו התו' הא דפלגינן דבורא וקשה מה קושי' כלל דברי הגמרא דפלגינן דבור' היינו משום דכתיב יקום דבר במקיימי דבר וא"כ הבעל דין אינו נכנס כלל בגדר העדות אבל קושי' הגמרא היה בס"ד דלא ידעינן מהך דיקום דבר כמ"ש התו' שם להדיא א"ו דלא סבירא להו לתו' הך סברת הראב"ד ואם כן הך דינא אי קרוב יכול לומר פלוני בא על אחותי אי פלגינן או לא תלי' במחלוקת הפוסקים ועיין מש"ל יותר מזה בס"ס ל"ד ע"ש. ועתה נשוב בענין זה דיש להבין איך מעיד הנרצח הא ע"כ איירי דעודנו בלתי טריפה ועוד תקוה להחיות דאל"כ אין כאן עדות דה"ל שאי אתה יכול להזימן ואם כן אם יתרפא ויבדר ליה סמא וחי הלא הרוצח צריך ליתן לו שבת רפוי וכדומה ואם כן הרי כאן נוגע בעדות ובכל צד נגיעה אפילו בדרך רחוקה ונפלא לא יעיד עיין לקמן בסי' ל"ז ועיין סמ"ע מ"ש ס"ק כ"ה ואם כן איך יועיל עדותו על רוצח אך פלגינן דבור' לגבי רוצח מהני עדותו ולגבי נפשי' לא ולא שייך כאן עדות שבטלה מקצתה כי הוא אינו בגדר עדות כלל כמ"ש הרחב"ד והרא"ש הנ"ל (ועיין לקמן סי' ל"ז סעיף כ"ו מ"ש שם בדברי תשובת הריב"ש) ולכך יכול להעיד לכ"ע אבל קרובי נרצח שיעידו פלוני רצח את אחי בזו באנו למחלוקת הראב"ד וראב"ן הנ"ל דכאן הוא נגיעה כמ"ש דאעפ"י שהם מעידים כשכבר מת הנרצח ואין כאן רפוי ושבת מכמה טעמים משום דה"ל קים ליה בדרבה מיני' מ"מ בשעת ראיה לא ידעו דימות ואולי יתרפא וה"ל קרוב ובעינן תחילתו וסופו בכשרות כדלקמן ע"ש ולשיטת הראב"ד לא אמרינן פלגינן וכו' בקרובים ועדות שבטלה כו' ולדעת הראב"ן ותי' אמרינן וכאילו אמרו פלוני הרג נפש ולא אחי ואם כן כשרים. ואם כן הרא"ש דסבירא ליה כראב"ד פוסל קרובי נרצח אבל מרדכי סבירא ליה כתו' וראב"ן ולכך מכשיר קרובי נרצח אך זהו אם הם קרובים לנרצח אבל אם לנרצח רחוקים רק לבניו קרובים פשיטא דמותרים להעיד לכ"ע דלית כאן נגיעה כלל דבממ"נ כל זמן שהיה הנרצח חי ויש לחוש שיצטרך לשלם לו רפוי וכ' הא לנרצח אינם קרובי' ויורשיו מה עבידת' כיון דהוא חי ובמותו כבר בטל שבת ורפוי כהנ"ל ואם כן אין כאן שום צד נגיעה ליורשיו ולכך יעידו ודברי הרא"ש ברורים וכלל דנרצח וקרובי יורשי נרצח כשרים להעיד לכ"ע וקרובי נרצח באנו למחלוק' הראב"ד וראב"ן ותו' ובמקום שקונסי' לרוצח ליתן ממון כופר נפש ליורשים ואם הנרצח חי א"צ ליתן והעדים פסולים מחמת קורבה לנרצח אבל לא לבניו יכולים להעיד ולא שייך דבעינן תחילתו וסופו בכשרות דבממ"נ לנרצח גופי' אין כאן הנאה ונגיעה כלל דהא אין לו כלום ולבניו לא היו מעולם קרובים ואם כן לא שייך תחילתו וסופו בכשרות ובזה יובנו דברי מרדכי בפ' ז"ב דכתב דמסתברא דקרובי נרצח יכולים להעיד כיון דכבר מת אחיו ולא נ"מ אלא ליורשים ולכאורה קשה הא בעינן תחילתו וסופו בכשרות ולפמ"ש ניחא ודוק: