או אם טען שפרע כו' עיין ש"ך שהביא דעת רי"ו והוא דעת רמב"ן במלחמותיו דיש לו שטר והעדים מעידים שפרע ותמה כה"ג למה השמיטו הטור. ונראה דלכך לא פי' כן הראב"ד דבזה אופן מהכ"ת דיהיו כשרים הא יפטור הלוה ואיך יתבע הערב ובהא לא ס"ד דנימא פלגינן דבורם דיהיה הלוה נפטר והערב חייב דמהכ"ת נעשה כן להפסיד לערב ולכך פי' להיפוך דמעידים דלא פרע ואם כן שפיר הוה ס"ד דנפלוג דבורם לחייב ללוה בעדות העדים ולפטור להערב דלגבי הערב העדים פסולים ויטעון ערב פרעתי קמ"ל דלא פלגינן דבורם דסבירא ליה בנותן מתנה לב' בני אדם נפסל כל מתנה דלא פלגינן דבור' ולכך דהעתיק דין דהראב"ד דלא פלגינן דבורם לחייב הלוה ולפטור לערב מכ"ש דלא פלגינן לחייב הערב ולפטור ללוה וא"צ להביאו כלל:
אורים ותומים, תומים · סימן ל״ג, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.