אורים ותומים, תומים · סימן ל״א, ב׳

שהרי בודאי כו' כתב הב"י כתב במשרי' נ"ב ח"ו אם אינם מכחישים זא"ז אלא במקצת עדות ובקצת אינם מכחישים נתקיים אותו קצת ע"כ וכתב עליו הכה"ג גמ' היא בפ' חזקת הבתים זה אייתי סהדי דאבהת' היא ואכלה שני חזקה וזה אייתי סהדי דאכלה אותן שני חזקה אמרינן נהי דאתכחוש בשני חזקה באבהת' לא אתכחש וכשרי' לר"ה ויפה כתב בזה אלא שאני תמה על הראב"ן דף י"ח דכתב בא' אומר מנה וא' אומר מאתי' דלא מפסל שום א' מהן הואיל וה"ל בדיקות דאי מיפסלו א"כ בשנים או' מנה ושנים מאתים נמי א"כ הא דקתני בהך דלב"ה גובה מנה ור"ה ור"ח דלא כמאן דאפילו ר"ה פסל להו בחד לוה ומלוה והכא חד לוה וחד מלוה וכו' אלא צ"ל דלא מיפסלי וכו' ע"ש ולכאורה קשה הא כמה דלא אתכחש בהך דהוא של אבותיו מודה ר"ה דכשר וכאן נמי על מנה לא אתכחש רק על מנה השניה יש הכחשה זה אומר לוה וזה אומר לא לוה ובהו י"ל דהוי עדים מכחישים אבל על הך מנה לא אתכחש וביותר יש לתמוה במה דקאמר היינו חד מלוה ולוה דהא אמרינן בגמ' להדיא חד מלוה ולוה ושני שטרות זה במנה וזה במאתים הממע"ה ונוטל רק מנה ואף כאן כת זו אומרים מנה וכת זו אומרים מאתים ולכן צ"ל דנתכוון הראב"ן לקושי' התו' שם בפז"ב דף ל"א ד"ה ב"ש דהא על מנה כולם מעידים רק נחלקו במנה הנוספת וא"כ על מנה יש כאן ד' עדים ונמצא א' מהן קרוב או פסול כל העדות בטלה וא"כ כל העדות בטל וס"ל לראב"ן תי' ראשון של תו' דב"ש ס"ל כר"י דבד"מ תתקיים עדות בשאר וכן שארי תי' לדוחק רק ס"ל דאף לב"ש דאמר בא' אומר מנה וא' אומר מאתים דנחלקה עדותן לא מטעם פסול רק דס"ל דאין העדות מוכשר עד שיעידו בשוה דכתיב עפ"י שני עדים דמעידים בשוה וא"כ יפה הקשה אילו שם פסול בהו א"כ למה גובה מנה בהא אף ר"ה מודה דס"ל כחד מלוה ולוה בחד שטר' דהא כולם מודים ומעידים על מנה וה"ל כנמצא אחד מהן קרוב או פסול דכל עדות בטל ולא דמי כלל להתם בב"ב בהא דאמרינן באבהתא לא אתכחש דהתם לא העידו רק כת אחת ומוקמינן בחזקת כשרות כר"ה אבל אילו העידו כל הד' עדים אף באבהתא לא היה מועיל דה"ל א' מהן קרוב או פסול וכן בשני שטרות דאין כל ד' עדים מעידים על כל שטרות רק ב' בזו וב' בזו ולכך כשר משא"כ במנה מעידים כל ד' כתות (ובאמת היה יכול הראב"ן להקשות לאחד אומר מנה וא' ר' לב"ה דסבירא לי' כשר למנה רק עדיף לי' להקשות מכ"ע אפילו לבית שמאי דמודה בשני כיתות עדים דגובה מנה וזה מבואר בכוונתו שם) ולכן נראה דלזה נתכוון רבינו ב"י בכוונת משרי' דטובא קמ"ל דודאי אם במה דלא הוכחשו אין כאן כל ד' עדים פשיטא גמ' ערוכה היא. וכן פסקינן לקמן בסי' קמ"ו להדיא רק מיירי דעל אותן מקצת עדות שלא הוכחשו כל ד' עדים מעידים וא"כ הרי יש כאן מקום לפסול כסברת הראב"ן דה"ל נמצא א' מהן קרוב או פסול וכן תי' התו' לחד תי' דלכך כשר לב"ש דס"ל דאין טועין בבדיקות משום דס"ל כר"י דס"ל בד"מ תתקיים העדות בשאר א"כ לדידן דקי"ל כרבי והכחשה בחקירות דמיפסל בהו כל עדות בטלה אולם הוא רי"ו ס"ל כתי' התו' דבהכחשה לא אמרינן נמצא א' מהן קרוב וכו' ולכך מכשיר העדות במקצתו שלא הוכחש אף דמעידים כל העדים עלי' ודבר גדול דיבר בזה הרי"ו וטובא קמ"ל עד שאני נבוך אי הלכה כמותו כיון דהתי' לחד תי' וכן הראב"ן לא ס"ל כוותי' ועיי' מש"ל סי' ל"ו בפרט דין הלזה ביתר עוז ופנים מסבירות בהלכה: