אורים ותומים, תומים · סימן ל׳, ט׳

ומגלגלין עליו ת"ש הנשאר הא דלא אמרינן דמחויב הוא לישבע על ת"ש ש"ד בלי גלגול מכח ר"ח קמייתא דהא העדים מחייבים אותו בת"ש והוא היה כופר בכל וכתבו הסמ"ע וכן הב"ח דסבירא ליה לטור דע"י צירוף לא אמרינן מילתא דר"ח קמייתא דוקא במעידים על חמשים שראו כאחד ולא בצירוף הלואה אחר הלואה וכבר תמה הש"ך מנלן הך סברא ובימי חורפי חשבתי לומר עד שמצאתיו אחר כך בט"ז לח"מ כיון דהך דר"ח קמייתא נלמוד מק"ו פיו שאינו מחייבו קנס מחייבו שבועה עדים שמחייב' קנס אינו דין שיחייבו שבועה ועדים בצירוף אינו מחייב קנס דלד"נ מדמינן ליה ואם כן לא שייך ק"ו דר"ח ולכך לא מחייב שבועה והא דבסעיף ה' אמרינן שהוא מוחזק כפרן ומשלם ק"ק משום דמחויב שבועה מדר"ח קמייתא וכו' והא התם היה צירוף שני עדים שם הוי הודאה אחר הודאה אבל הכל במנה אחד משא"כ כאן איירי בהלואה אחר הלואה בשני מלי' ולכך לא אמרינן בי' דר"ח קמייתא זהו תורף דברי ט"ז וכך עלה במחשבה לפני בימי נעורי והדרני בי חדא דגם הודאה אחר הודאה לא שייך בדיני נפשות דכל עדות מיוחדת פסול ועוד אם כן עדים שאינם יודעים בחקירות באיזה יום ובאיזה שעה דקי"ל דכשרים בד"מ לא יהיה זוקקים לשבועת ר"ח קמיית' דהא אינם יכולים לחייב קנס דהא בעינן בי' דו"ח כהנ"ל ואם אמרו א"י בטלה עדותן ועכצ"ל דק"ו ומה פיו שאינו במציאות וגדר כלל לחייב קנס משא"כ עדים דישנו במציאות וגדר לחייב קנס אם יעידו מכוון ובדינ' הכשר לד"נ ודיני קנסות והרי עכ"פ חמורים עדים מפיו ואם כן כ"ש הוא שיהיו מחייבים שבועה אף במקום דלא שייך חיוב קנס דעל כל פנים יש בהם צד חמור מפיו ועוד הא במסקנא שם לא ילפינן ק"ו מפיו רק מע"א רק שלא תאמר מה לע"א שכן על מה שמעיד נשבע אמרינן פיו יוכיח אבל הק"ו הוא מע"א וזהו שייך אפילו בעדות מיוחדת ולכן יותר נכון דודאי לדינא אף בצירוף שייך דר"ח קמיי' רק כאן איירי שאין התובע טוען ברי שאתה חייב לי אלף ותק' רק תובעו עפ"י עדים הללו שהעידו שהלוה בזמנים מיוחדי' וכן מורים הדברים מ"ש ואם העידו סתם דנין כמכחישין ואם התובע טוען בזה יום הלויתיך כך ובזה יום כך ומביא עדים מסתמא מביא עדים על תביעתו כפי דבריו וכפי טענתו ואף שיש לדחות זה מ"מ נכרים דברים אמת שאין התובע טוען ברי רק תובעם עפ"י העדי' הללו ואם כן לא שייך ר"ח קמיית' כמ"ש הש"ך להדיא באין טוען ברי בכה"ג לא שייך ר"ח קמיית' כי על מה ישביעו על ת"ש הנשאר הא אין כאן טענת ברי דהוא התובע א"י והעדים כבר צרפנו עדותן לפרעון ת"ש ואם כי על ת"ש הנשארים הוי כאילו אין עדות ואף טענת ברי ליכא ועל מה ישביע ולכך הצריך שבועה ע"י גלגול דנשבעין אפי' על טענת שמא ולק"מ ויותר טוב לפרש כן משנחדש דינים בדוים אין להם שרש בש"ס ופוסקים ראשונים ז"ל: