אורים ותומים, תומים · סימן ל׳, ה׳

והוא תובע שניהם המחבר השמיטו דנמשך אחר דעת הנ"י דכיון דעבידי למטעי בין שחור ללבן מה צורך לתבוע שניהם וכ"כ הסמ"ע אבל הרמ"א נמשך אחרי דברי הטור דכתב והוא תבעו שניהם וחתרו האחרונים למצוא טעם הגון למה צריך תביעת שניהם ודבריהם דחוקים ולכן נר' ברור דס"ל להטור דאף דאמרינן בין מנה שחור למנה לבן לא דייקי מ"מ שני מיני' הם כמו חיטין ושעורי' דהא ר' יהודא ס"ל דבין חיטין לשעורי' לא דייקי כמבואר בגמ' דב"ב דף נ"ו ע"ש ואילו במנה שחור ולבן סבירא ליה דדייקי ואף שהתו' שם ביקשו ליישבו ולחלק בחילוק אחר מכל מקום הטור לא סבירא ליה רק סבירא ליה דעדיף ומובדל יותר מן חיעין ושעורי' דצריך הבחנה יתירה לדייק בינם וא"כ עכ"פ לא גרוע והם שני מיני'. וצריך לומר דאף על פי דעדים לא דייקי אבל המלוה דייק דהא אמרינן בין חיטין לשעורין לאו אדעת' דאינשי ואילו הרא"ש כתב בשמעת' דשאלה ושכורה דלכך טענו בחיטין והודה בשעורי' פטור דבין חיטין ושעורי' לא טעו אלא דיש הבדל בין עדים לבע"ד וכמו שכתב הרא"ש דבין שאלה לשכירות טעו ועדים ודאי אם א' אומר בשאלה וא' אומר בשכירות דדייקי אלא דיש הבדל בין עדים לבעל דבר. וא"כ קשה ליה לטור קושית הבעה"ת דהא הוי כטענו בחיטין והודה בשעורי' דפטור מהכל ומ"ש הבעה"ת לתרץ דשאני הכא דכופר ואומר להד"ם אין תי' זה אלא למאן דס"ל כרמ"ה וסייעתו דלכך הודה בשעורי' פטור דיכול לטעון השטאה וכדומה וזה לא שייך כאן דהא אמת הוא שהלוהו מנה אחת אבל לפי דס"ל להטור כהרא"ש דהטעם משום דהוי מחילה א"כ אף כאן הוא תובע דרך משל מנה שחור וא' מעיד כדבריו ועד השני אמר מנה לבן א"כ אנן אמרינן הואיל ותובע שחור אחולי מחל על מנה לבן והך עד שאמר מנה שחור שקורי משקר והאמת כדברי האומר מנה לבן ועל זה מחל במחילה ומה בכך דעבידי דטעו גם בחיטין ושעורי' עבידי דטעו ומ"מ פטור משעורים ולא אמרינן דהתובע טעה בין חיטין לשעורים ואף שחור ולבן כיוצא בו ולכך צ"ל דתבעו שניהם ואם כן לא שייך מחילה כלל וא"ש והנ"י דסבירא ליה דא"צ לתבוע שניהם היינו דסבירא ליה כרמ"ה דטעם משום השטאה אבל לשיט' הרא"ש דהטעם משום מחילה צריך תביעת שניהם ונכון וברור: