אורים ותומים, תומים · סימן ל׳, ד׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

של שמן היתה עדותן בטלה וכתב הסמ"ע דאפי' שבועה א"צ אפילו תובע שניהם הואיל והוי הכחשה בדרישה עדותן בטלה לגמרי ועיי' פרישה עכ"ל ולא זכינו לפרישה על סימני' הללו וחבל על דאבדן ונרא' דנמשך אחרי דברי ב"י דכתב לרמב"ם הואיל ויין ושמן הוי בכלל דרישה א"כ עדותן בטלה לגמרי בלי שבועה והאמת כן בדברי הרמב"ם אבל לדינא תמהני דהא כבר כתבנו כי חכמי לוניל הכריעו כרמב"ם ולא מטעמי' וכו' וסיימו בדבריהם להדיא בא' אומר בניסן וא' אומר לא כי אלא בתשרי דעד קמא לא חשבינן ליה לעד והוי דינו כע"א דאתא לשבועה עכ"ל הרי דפסקו להדיא דצריך שבועה ומי יבא אחרי הכרעתם ודוחק לומר דהם מיירי בכה"ג דזה אומר לא כי כי אם בתשרי אבל עד האומר בניסן הלוהו לא אמר לא כי על הלואת תשרי וא"כ העד דתשרי ממש לית ליה הכחשה ולכך חייב שבועה אבל אילו גם זה המעיד על הלואת ניסן היה אומר ל"כ על הלואת תשרי אין כאן שבועה כלל כדעת הרמב"ם דמלבד דזה דוחק גדול דסתמא דמילת' משמע מכחישין זא"ז דהיינו כל אחד מכחיש את חבירו אף גם מה זה שכתב דחכמי לוניל הכריעו כרמב"ם ולא מטעמי' וכן כתב הב"י מה נ"מ אם הוא מטעם אחר סוף כל סוף הדין דין אמת ועוד מנלן דילמא גם טעמו של רמב"ם הוא משום כך ולכך פסק בהכחשה בחקירות עדות בטל מטעם חכמי לוניל הנ"ל ומנלן דהוא לא מטעמו אלא ברור דלטעם חכמי לוניל דהוי הכחשה ואיך יצרפו א"כ עכ"פ יש כאן עד א' המעיד אמת יהיה איזה שיהיה ויש כאן ש"ד דביטול העדות לית כאן רק מכח הכחשה ועכ"פ עד א' מעיד אמת וחייב שבועה משא"כ הרמב"ם דכתב בטלה דמשמע כל העדות ואפילו שבועה אינו זוקק כמ"ש הב"י וסמ"ע וע"כ דלאו מטעמ' חכמי לוניל ס"ל רק פשוט דנתבטל העדות לגמרי ויפה כתב הבעה"ת דהם לא שוים עם הרמב"ם בטעם ויש נ"מ ביניהם לענין שבועה כמ"ש וזה ברור בכוונתו וא"כ הלכה כחכמים המכריעים ובפרט שנראה שגם בעה"ת מסכים עמהם ולא נשאר ספק. ואפילו אנו נפקפק לומר קים ליה כרמב"ם (ועיי' לעיל קונטרס התפיסות) מ"מ בהך נידון חביות של יין ושמן כיון דבלא"ה דעת רש"י דאינו דריש' כלל רק משום דאינו רק ע"א ורבו החולקים על הרמב"ם פשיטא דאין כאן טענת קים ליה כלל וחייב שבועה ואין לפקפק דכיון דאיכא א' דמשקר מה בכך דהשני אומר אמת הא הוי כנמצא אחד מהן קרוב או פסול דכל העדות בטלה דהא כבר כתבו התו' סנהדרין דף ל"א ד"ה שבית שמאי וכו' דהיכי דמכחשי אהדדי לא שייך זו ועיין מש"ל בסי' ל"ו ע"ש ולכך ברור דחייב שבועה:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.