אורים ותומים, תומים · סימן ל׳, ב׳

ואם הכחשה בחקירות עדותן בטלה וזהו דלא כדעת הרמב"ן בתשובה שהשיב לרבני רעגנשפורג כמ"ש בתשובה ובעה"ת סי' שער כ"ט ח"ד דאף בחקירות כשרה ורוב הפוסקים חלקו עליו והנה הגאון בעל תשובת שב יעקב סי' י"ד לחלק א"ה התפאר שמצא ראי' ברורה לדברי הרמב"ן מהא דפרכינן בפרק אחד ד"מ בהא דתנן שטר שזמנו בניסן בשמיטה יבאו עדים ואמרו עמנו הייתם העדים והשטר כשר דאמרינן אחרוהו וכתבוהו ופריך הגמ' אי ס"ד ד"מ בעי דו"ח אם כן האיך אמרינן שמא אחרוהו וכתבוהו ומשני הגמרא ד"ת בעינן דו"ח רק משום שלא תנעול דלת מפני לוין תקנו חז"ל דלא בעינן דו"ח וכתב הוא אי אמרינן אי הוכחשו בחקירות פסולים דהניחו אדאורייתא עדיין הקושי' במקומה כיון דתקנת חכמים לא נעשה רק על תחילה אבל אי כבר הוכחשו לא תקנו אם כן מאוחרין אמאי כשרים היכי מתרצין למילתא דשטרי ולא נימא זייפא הוא כמו שפירש"י בקושי' הגמרא כיון דהוכחשו על אותו יום שכתבו בשטר א"ו דהתקנה היה אפילו בדיעבד אי הוכחשו לא מפסלו בד"מ וכו' עכ"ל ושינה בדבר זה בתשובתו כמה פעמים וכל דבריהם ממש בלתי מובנים כי לא זו לדברי הראב"ן דקושי' הגמרא משום דהוי עדות שאאילה"ז לק"מ כמ"ש הוא בעצמו אף זו גם לפירש"י אין כאן נדנוד קושי' דלדברי רש"י הפי' כך בשלמא אי אמרינן ד"מ א"צ דו"ח והטעם דמה לנו לחקור העדים חזקה קושטא קמסהדי ומהכ"ת יעידו לשקר רק בדיני נפשות משום ושפטו העדה והצילו העדה ולכך מרבין בחקירות אולי ימצאו דבר שיסתרו זא"ז או יאמרו א"י ועי"כ יהיה ניצול וכמו ששקדו מאוד כמ"ש במכות ראיתם טריפה הרג וכו' ופי' ר"ת דעי"כ היה מבולבלי' בעדותם ולא נהרג אבל בד"מ אמרינן חזקה עדים אמת מעידים ולכך לא בעינן דו"ח ואף ביש מקום פקפק בעדות אמרינן חזקה עדים קושטי קאמרי רק אחרוהו וכו' וכדומה כדי שנחזיק אותם לעדי אמת וכשרים אבל אי אמרינן דגם בד"מ צריך דו"ח אם כן ע"כ אין הטעם משום ושפטו וכו' דמה דזכות לזה חובה לזה וע"כ משום דחשדינן דעדים משקרי ולכך הצריכה התורה דו"ח אשר עי"כ ברב החקירות יתברר האמת אם כן בשריעות' לפנינו דעדים אומרים בו ביום עמנו הייתם איך נחפש למצוא דרך לקיים הכשרן מה שאין הכשר' ברור ואולי ישקרו ולא הם בחזקת כשרות עד בשבע חקירות כי הן הנותנ' עדות שבאמת דבריהם וכאן נהפך הוא שע"י העדות אין דבריהם מכוונים כי באותו יום הנכתב בשטר לא ראו הלואה כלל ואיך יחפשו ב"ד לתקן דבריהם וקושי' הגמרא שפיר ומשני הגמרא כך הוא ד"ת אבל משום נעילת דלת תקנו חכמים להעמיד העדים בחזקת כשרות ולומר דודאי אמת מעידים וא"צ דו"ח ולכך בכה"ג אנן אוקמינן ליה בחזקת כשרות דכך היה תקנת חכמים להעמידן בחזקת כשרות דקושט' קא מסהדי ואמרינן אחרוהו וכתבוהו משא"כ במכחיש' זא"ז בחקירות הרי כאן ודאי א' דמשקר ואם כן איך נימא אוקמי בחזקת כשרות וקושט' קמסהדי הא ודאי חד משקר ולכן עדותן פסולה וזה פשוט וברור ולדבריו יאמר הא בהזמה אף הרמב"ן מודה דפסול כמבואר בטור סי' ל"ה ובכל הפוסקים ובהך ענין בשטר שנכתב בשמיטה הא היו עדים מזימין אותם ולכ"ע פסול ואיך מכשרינן השטר ואמרינן אחרוהו אלא כיון דתקנת חכמים להעמיד העדים על חזקתן ולומר דקושטא קמסהדי אנן מתרצין דבריהם בכל אופן ואמרינן אחרוהו ולא ק"מ ואם יטעון אם כן אף בעדות בע"פ כשמכחישין זא"ז בחקירות דהיינו באיזה יום נימא אחרוהו או טעו כמ"ש שם בתשובה דברים אלו אין בהם ממש דהא בעדות בע"פ איירי דהשני עומד ומכחישו ואמר לא כי אתה אומר בניסן אני אומר באייר איך שייך אחרהו הא אין עונה ואפילו בשטר אי אמר בזמנו כתבתי לא שייך תו אחרהו מכ"ש דעומד פא"פ בב"ד ומכחישין זא"ז ומ"ש נטען אולי טעו גם זה ליתא דאם הוא טעות דעבידא למטעו פשיטא דטענינין כמ"ש דכל שנוכל ליישב דבריהם מיישבן ובאמת אין כאן הכחשה ואם אינו איך נטען במה דלא עבידי דטעו ומ"ש התו' במוקדם דאמרינן טעו בשנת המלך עיין לקמן סימן מ"ג איירי בטעות דעבידי למטעי או בשאין כת"י יוצא ממקום אחר ויש להם מגו אבל זולת זה לא אמרינן כן מעולם ועיין מש"ל בסי' מ"ג ולכן כל דבריו אין בהם ממש לדינא ולא ירד לכוונת רש"י על בורי' כי אלו ירד לא היה כותב בזה ושגגה יצא מלפני השליט הזה: