בין מילתא דעבידי לגלויי זה דעת הריב"ש בסי' קנ"ה קפ"א קפ"ג שנחלק בזה עם הרשב"ץ ולא קשה הא אמרינן בפ' המפקיד בשמעו בו שמת כ"ע דמורידין קרוב וכו' ופי' התו' דמיירי בע"א וע"כ הטעם משום דעבידי לגלויי הא כתבו התו' כתובות דף ק"ז ד"ה ששמעו כו' דלירד ולמכור באמת אין מורידין קרוב עפ"י ע"א רק לירד ולא למכור אין כאן כ"כ דררא דממין וכ"כ בא"ז בשם הריטב"א בפ' המפקיד והא דאמרינן לקמן סי' מ"ח ס"ב דאפילו קרוב נאמן לומר זהו פלוני לכתוב עליו שטר והטעם משום דהוא מילתא דעבידי לגלויי התם עדיין לא בריר' לן דהוא מילתא דממון ויש כאן רק חשש בעלמא אולי אחר הוא משום הכי סמכינן עלי' במילתא דעבידי לגלויי ע"ש וכן משמע בריב"ש סי' קפ"א ועיין מש"ל בזה:
אורים ותומים, תומים · סימן ל׳, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.