אורים ותומים, תומים · סימן ל׳, ט״ז

אבל אחרים כו' כתב הסמ"ע דאפילו שמע שני עדים העידו בב"ד ונחקרה עדותן כראוי אין לומר עדותו בב"ד דהוי עד מפי עד והט"ז חולק דדוקא כששומע ע"א מעיד אבל שני עדים למה לא יעיד והנכון אתו כי לדברי הסמ"ע קשי' א"כ עדים הרואים שטר שנמחק או נשרף איך יעידו עליו בב"ד ומהני עדותן הא כל טיבו של שטר דהוי כנחקרו עדותן בב"ד ואם הם שמעו בע"פ העדות ונחקר' עדותן לא יוכלו להעיד בב"ד איך יהיה מהני עדותן בב"ד על שטר וכ"ת הכי נמי א"כ הך מי שנמחק שט"ח דמעיד עליו עדים וביחוד הך דב"ק בשורף שטרו של חבירו כו' דפריך אי איכא עדים ליסהדי עדים וכו' דמוכרח דמהמני קשי' לי' ואמת כי בהרז"ה בפ"ג דיבמות בשמעתי' מפני מה לא תקנו זמן בקדושין כו' כתב עדים דחזו שטרא ובאים לב"ד להעיד לא מהני דה"ל מפי כתבם אבל צריך ישוב לשיטתו סוגי' דגמרא הנ"ל וצריך לומר דכוונתו אם יבא לב"ד ויעיד כמעיד עפ"י עצמו ולא זכר השטר אז אינו מועיל דהוי מפי כתבם אבל אם בא לב"ד ואמר כך ראיתי בשטר וא"כ הוי רק עדות על טיב השטר באמת כשר ובשטר קדושין חששו דיאמרו עדות עפ"י עצמן ולא דכך ראו בשטר קדושין ולכך לא תקנו דיהיה שטר קדושין מונח אצל עדים וע"ש ועיין מש"ל סי' מ"ו אבל על כל פנים מוכח דאם העידו כך ראינו כתוב בשטר דמועיל וא"כ מ"ש דראו השטר או שמעו בע"פ עדים מעידים בב"ד ולכן אין לדברי הסמ"ע שרש ועל כל פנים מוכח אף לדעת הט"ז דעד אחד בשטר ונשרף אין העדים יכולים להעיד שכך ראו דזה הוא כשומע ע"א מעיד בב"ד דלא יכול להעיד דהוי כעד מפי עד וצ"ע ולקמן נאריך בזה ביותר: