אורים ותומים, תומים · סימן ג׳, ו׳

מהני ליה רשות המלך כו' עיין אורים שהב"ח כ' שהך דינא דיפטר אם טעה בדין במחלוקת שנו וש"כ סקט"ו הסכים עם הריב"ש וכ' אפי' דנאמר דיש חולקים מ"מ סברת הריב"ש נכונה כיון דרשות דר"ג ההוקם ממלך מהני כ"ש רשות מלך עצמו ולדידי צ"ע דכל ראיתו מרש"י דמפרש דנשיאים מיקרי מחוקק ור"ג שבט לרדות העם במקל שיש לר"ג רשות ממלכי פרס ולכך היה להם ליתן רשות אפי' מבבל לא"י וה"ה אף בזה"ז כשנותן לא' מלך מושל ארץ לדון ולשפוט ובאמת אין זה עיקר הטעם דלכך ראש גולה מבבל מורשה ליתן רשות בא"י משום רשות מלכות רק הטעם הואיל דבא מזרע דוד והוא מזרע הזכרי' והנשיאים שלשלת הלל היה מנקיב' מבית דוד ולכך לא היה ממשלה ועוז וכ"כ תו' סנהדרין דף ה' ד"ה דהכא שבט וכו' דהיינו טעמא דיש להם יותר כח להפקיע ממון מנשיאי' דא"י משום דהם מזכרי' ובני נשיאי' בא"י מנקיב' וכן הוא בירושלמי וזהו להדי' דלא כריב"ש דתלה הטעם משום רשות מלך ולא הבנתי דברי הריב"ש דמאיזה טעם יהיה כח ביד ר"ג ליתן רשות לא"י משום דהיה להם כח ממלך פרס וכי מלך פרס משל בזמן רבי ודור של אחריו בא"י הלא לא היה כלל ציוי וממשלה בא"י והיה א"י תחת ממשלת קיסרי רומי תחת קיסר אנטנינוס בימי רבי והוא נתן לטברי' קולני' ואין למלך פרס ממשלה כלל בא"י וא"כ איך נתן מלך רשות לדון במדינה מה שאינו תחת ממשלתו ונהפוך הוא דרבי ודאי היה לו רשות מקיסר אנטנינוס לדון ולכוף להמסרבי' בכל מקום וממשלת הקיסר היה בכל עולם כי אז היה יד רומי' תקיפה בכל עולם כחי' רביע' שרא' דניאל וא"כ ראוי היה שיש לרבי ליתן רשות לדון אף בבבל ובכל הגולה א"ו דלא תלי' במלך כלל רק מי שהוא מזרע דוד לו העוז והממשלה ורשות מן השמים כדכתי' בית דוד דינו לבקר משפט ונשיאי א"י שהיה רק מצד נקיב' מזרע דוד לא היה ידם תקיפה כ"כ ועיין לקמן סי' קמ"ט במ"ש הרא"ש דלכך אין חזקה לבי ר"ג משום דהם מזרע מלוכה ע"ש ומ"ש רש"י דנתן לו מלך רשות כוונתו רק לפרש היאך היה להם כח לרדות העם במקל הא ישבו תחת המלך ולכך פי' רש"י שהמלך נתן להם רשות אבל ל"כ רש"י שבשביל כך כחן יפה וכן משמע בב"י שכ' שרשות המלך היה דלולי כן לא היה באפשרי לדון ע"ש ולכן דברי הריב"ש צל"ע. והנה בתשובת תשב"ץ פקפק על הריב"ש שנתן לו המלך שלא ידון שום אדם זולתו וערער הוא דא"כ אם יהיה לאחד דבר משפט אתו לא יכול לדון אותו וא"כ אף הוא א"י לדון דכתיב התקוששו וקשו וכה"ג אמרינן גבי מלך דלכך לא דן הואיל ולא דנין אותו וכ"כ בעל כה"ג וצ"ל דדת המלך היה שם שהריב"ש לבדו ידון ולא יצטרך עמו דיין כלל דאל"כ אין מקום לטענתו דהא כ' תו' סנהדרין ח"י ד"ה והא וכו' דאף מלך עם אחרים מצי לדון דל"ש התקוששו וכו' כשאין הדין נגמר ע"פ לבדו ע"ש אלא אף דנימא דריב"ש היה דן לבדו מ"מ אין מקום לערעור שלו דכי מלך ספרד שנתן רשות לריב"ש היה מושל בכל כדור ארצי וא"כ כי היה לאיש משפט עם ריב"ש הלא יוכל לילך לדיינים היושבים כסאו' למשפט חוץ לארץ ספרד ולקבול עליו ואם ח"ו ימאן הלא ביד ב"ד להחרימו ולעשות כתורה וא"כ הרי הוא בכלל דנין אותו בדרך רחוק והרי הוא יוכל לדון כיון דישנו במציאות לדון משא"כ במלך ישראל שאסור לכל ב"ד ישראל לדון אותו מגזרת חכמים אף הוא אינו בגדר משפט לדון לאחרים ופשוט ובחנם פקפק על הריב"ש ואין משיבין ארי לאחר מותו: