אורים ותומים, תומים · סימן ג׳, ד׳

אפילו הם סמוכים וכו' ברמב"ם נאמר יחיד מומחה אין ההודאה לפניו קרוי הודאה ודעת הסמ"ע להשות לשיטתו ה"ה שני מומחים אין הודאתו הודאה עד שיהיה שלשה ולענ"ד ל"נ כן ויש לחלק בין יחיד לשנים וכן מוכרע מסברא וגמ' מסברא כיון דלענין נאמנות אמרינן כללא תרי כמאה א"כ צ"ל טעמא למה בפני ב' לא הוי הודא' ובפני ג' הוי הודאה הא תרי כק' וצ"ל לא מטע' נאמנות רק שנים דאינם בגדר ב"ד א"כ לא אלים הודאתו ויוכל לחזור בו והוי פטומי מילי משא"כ בג' דהם ב"ד ואין יוכל לחזור בו אך זהו בב' בלתי סמוכי' אבל כשהם סמוכי' א"כ הם יכולי' לדון דאפי' א' יוכל לדון מכ"ש שני' וא"כ אין כאן הבדל בין שני' לשלשה הן מחמת נאמנות דתרי כמא' והן מחמת ב"ד דאף הם קרוי' ב"ד ויכולין לדון כמו ג' וכן מגמ' דהא דעת הפוסקי' דלא כשמואל הכרעת' כמ"ש הרא"ש מדאמרינן גבי אודיית' ודלמא כשמואל ס"ל ש"מ דאין הלכה כשמואל ולס"ל להנך פוסקי' סברת התו' לחלק בין הודא' לדין ע"ש וא"כ לפ"ז לשיטתם ס"ל לשמואל דב' שדנו דיניהם דין אף הודא' בפניהם הוי הודא' בב"ד ולכך הואיל וצריכים ג' ש"מ הלכה כר"א ולפ"ז מדשמואל נשמע לענין מומח' דבשני' מומחי' מודה ר"א לשמואל דדיניהם דין וא"כ אף הודא' בפניהם הוי הודא' בב"ד כמו דס"ל לשמואל בהדיוט' אמרינן אנן לר"א במומחי' ולחלק בין דין להודא' דהא לס"ל הנך פוסקי' דאל"כ אין ראי' מאודיי' דלי' הל' כשמואל בדין דעלמא ופשוט. לכן נראה דלא נחלקו הרא"ש והרמב"ם בהודאה בפני ב' מומחי' רק בהודאה לפני יחיד מומחה כמ"ש הרמב"ם בריש דבריו בזו ס"ל לרמב"ם דהרי יכול להכחישו ולומר שקר אתה דובר דע"א א"נ בממון אפי' הוא כיהושע ב"נ (וכ"כ הט"ז להדי' ע"ש) א"כ אף דאינו מכחישו אין הודאתו חשובה ואינו בגדר הודאת ב"ד והוי פטומי מילי והרא"ש ס"ל אמת דיכול להכחישו אבל כ"ז דאינו מכחישו הוי בגדר הודאה בב"ד כיון דיש לו רשות לדון ובזה מיושב מה שהק' הש"ך לרא"ש בהא דאמרינן גבי אודיית' בשנים דכתיב בי' ואמר לנו רבנא אשי דהוא מצטרף עמהם ולשיטת הרא"ש בר' אשי לחוד סגי ול"ל שנים אחרים דר"א הוי מומח' דהא מ"מ יוכל להכחישו ולומר להד"ם ולא הוי רק כע"א ולכך צירף עמו אחרים ובאמת לא היה צריך לשיטתו צירוף ב' רק א' ואזדמן כך שהיה ב' בצירופו ואין זה דקדוק ומעתה גם דברי רמ"א דמשמע מלשונו אם היה מומחה לרבים דמהני הודאה לא הוי סתירה מני' ובי' למ"ש המחבר דאפי' סמוכים לא מהני כמ"ש באורי' דרמ"א מיירי משני מומחי' והרמב"ם והמחבר מיירו מיחיד מומח' כמ"ש הרמב"ם להדי' וכן עלה מתחילה ברור הסמ"ע ליישב רק דכתב דלא מסתבר לחלק בהודאה בא' או בשנים ולפמ"ש הדבר נכון ומוכרע ולכן מ"ש הש"ך להכריע ברמב"ם נכון הוא בהודאה לפני יחיד מומחה אבל לפני שנים כבר בררנו דאין בו מחלוקת כלל ולכ"ע הוי הודאה ונכון הוא מבלי להרבות במחלוקת בין פוסקים: