אורים ותומים, תומים · סימן כ״ט, ה׳

ואפילו אמרו אין אנו יודעים וכו' צ"ע כי משמע מתוך הסדר ולשון הרמ"א דמוסב אהך דלעיל שנתנו חרם בבה"כ ואמרו אין יודעים ונותנים אחר כך אמתל' נאמנים להעיד וזה אינו דהא זה הדין דייק ליה רבינו ב"י מהא דקתני במשנה השביע עליהם ה' פעמים בב"ד וכפר פטורין מלהביא חמשה קרבנות ה"ל למימר דאפילו כפר בלי שבועה ולבסוף השביען דפטור מק"ש דהא אין יכולים לחזור ולהעיד כיון שהגיד א"ו בנתינת אמתל' יכולים להעיד ע"ש ועדיין קשה אם כן אף בהשביען יכולים ליתן אמתל' ואם כן הרי יכול לחזור ולהודות וצ"ל דסבירא ליה להרב ב"י בשבועה לא מהני אמתל' דהוי ליה לדייק ולא להיות מהיר בשבועה ולא מהני אמתל' וזה ברור ואם כן כאן שנתנו חרם דהוי כחומר שבועה כנודע והם עברו ולא העידו ואמרו אמתל' מה מהני הא בשבועה לא מהני אמתל' כלל ובלא"ה בראי' רבינו ב"י מהך משנה הנ"ל יש לפקפק דהא רש"י פי' השביע עליהן ה' פעמים בב"ד וכפרו לא שהיו כופרים בין כל שבועה ושבועה רק לאחר ה' שבועות אחר כך כפרו ומכל מקום כתב רש"י בממ"נ אי הוה שתיקה כמו הודאה אם כן כבר א"י לחזור ולהעיד ואי לאו אין שבועה א"ש ואם כן איך יתני דכפרו קודם שבועה דהמשנה טובי קמ"ל דאפילו קדמו כל שבועות לכל הכפירות מכל מקום אינו חייב רק ק"ש א' ולדעתי הרב ב"י נגרר אחר לשון הרמב"ם בהלכות שבועות דמשמע מתוך דבריו דהיה בין כל שבועה ושבועה כפירה ומזה דייק דינו אבל לפירש"י אין כאן מקום דקדוק ולכן יש לומר עכ"פ בחרם אינו מועיל אמתל' ואפשר דלכך פירש"י בשתיקה ולא דכפרו להדיא לב"ד כמ"ש הרמב"ם או דאמרו אמן או שאמרו אין יודעים לך עדות משום קושי' הב"י: