אורים ותומים, תומים · סימן כ״ח, ז׳

אבל אינו חייב לשלם כו' עיי' באורים מ"ש הסמ"ע לומר דמ"מ מניחין אותו בנידוי ואין מתירין לו עד שישלם ומה שהקשה הסמ"ע דלמה נתחייב היסת ולא רצה לישבע מנדין אותו ולאחר ל' יום מתירין נידוי אפי' בלי שבועה ותשלומין י"ל דבשלמא התם אם הדין אתו דאינו חייב לחבירו מהכ"ת נכוף אותו להוציא ממנו על ספק משא"כ כאן כבר הקשו התו' אף שאמת העיד מ"מ הא הזיק בעדותו דקי"ל הפקעת הלואתו מותר ותי' התו' דבשביל כך אין מחייבי' אותו לשלם ממון אבל מ"מ לא טוב עשה בעמיו וכיון דנחנו מסופקי' אם אמת העיד או לא הואיל והוא עד והיינו מנדין אותו אין מתירין לו דאף לפי דבריו שלא כדין עשה עד שירצה חבירו בריצוי כסף כן י"ל לפי דברי הסמ"ע אך יותר נראה לחלק דכאן איירי שמעיד שראה שלוה לו וישראל כופר וא"כ אם האמת אתו לא הזיקו כלל. ולכך פטור מן תשלומין משא"כ במעיד שהודה בפניו באופן שבד"ת יכול לומר שלא להשביע הודיתי או משטה הייתי כדלקמן בסי' פ"א וכן אם טוען חבירו פרעתי ובד"י נאמן לומר פרעתי אף דהלואה היה בעדים. אבל בדא"ה לא שייך טענת השטאה והשבעה וכן טענת פרעתי הואיל והלוה בעדי'. הרי אף בעדותו שיאמר אמת העדתי מ"מ אם האמת כדברי ישראל השני הזיקו בממון ולכך ממון אין מוציאין ממנו דיטעון אולי לא פרעת באמת ולא הודית' מחמת השבעה והשטאה ואיך נוציא ממון בד"ג מספק מה דלא ברי הזיקו גלוי לכל. אבל מ"ע כשמנדין אין מתירין לו כלל נידוי עד שישלם ובזו איירי בי"ד דהעתיק לשון הרמב"ם ישראל המעיד כו' והוציאו ממנו ממון שלא כדין דייקא והיינו כמ"ש דאף דאמת בעדותו מ"מ הוא שלא כדין ולכך סתם ישראל המעיד ולא כתב ישראל אחד כמו כאן עד א' המעיד משום דשם בהך גווני דכתיבנא אפילו בשני עדים יתכן וא"ש. וגם הב"ח עמד בזה אלא דעתו בכה"ג מחייבים לשלם ממון גמור בלי נידוי מדיני דגרמי ולכך א"א לתרץ כן אבל זה אינו דלא ברור הזיקו כלל אולי הבע"ד משקר ובאמת חייב ואין להוציא בספק וכן מוכח מדברי הגהת מרדכי הביאו ד"מ סי' זה דכתב דאם יש לברר ששקר העיד או שיש עדים שכבר פרע לגוי חייב לשלם וכו' ויש להבין הך בבא שני' היכי איירי מה העיד האחד אם העיד שלא פרע היינו רישא ששקר העיד ואי העיד שלוה ולא ידע מפרעון א"כ לפי דברי הב"ח בלא זו חייב לשלם דבדינינו היה נאמן לומר פרעתי ואפילו דיאמר הע"א בשעת הלואה נתן לו נאמנות מ"מ נאמן במגו להכחיש העד ועיין לקמן סי' ע"א וגם מה דוחק' דמיירי בכה"ג דנתן לו נאמנות הל"ל רבותא טפי אלא ברור דמ"מ פטור בממון דיאמר אולי באמת לא פרעת עד שיברר שפרע ולדברי הב"ח ה"ל להגהת מרדכי לאשמעינן רבותא טפי באופן דאפילו בלי בירור חייב לשלם ופשיטא דבבירור חייב לשלם אלא ודאי כמ"ש דוקא בנתברר ע"י עדים שלא פרע אבל לא בסתם וזה ברור בדברי מרדכי להמדייק דבריו ולק"מ: