אורים ותומים, תומים · סימן כ״ח, ו׳

ויש חולקים וכן עיקר הסמ"ע בס"ק ו' תמה למה הכריע כיון דדעות מחולקים בפוסקים ואין כאן קושי' חדא דהרי הרשב"א והרא"ש בתשובה הסכימו לדעת זו הלא מהם תצא התורה ובאורם נראה אור אף גם לפי מ"ש לקמן בסי' ל"ו בראו מעשה וכוונו להעיד ובאו לב"ד והעידו אף דבאו מכח הכרזה דעת הש"ך לקמן דמ"מ מפסל עדות כשרים ועיי' מש"ל דעל כל פנים אם נתכוון שיבאו קרובים ויעידו לכ"ע נפסל עדות כשרי' דעשאן צירוף ועמש"ל שכתבתי ראיה ברורה ממשנה. וא"כ לדעת הרא"ש ותו' וסייעתם דאף דראו וכוונו להעיד כ"ז שלא באו לב"ד והעידו לא נפסלו עדות כשרים יאמר נא הסמ"ע איך נכריז ונכריח לקרובים שיבואו ויעירו ועי"כ נבטל כל עדות כשרים ואילו לא הכריזו לא היו הקרובים באים ולא היו נפסלים עדות כשרים אף שכוונו בראי' להעיד וע"י שאנו מכריח' אותם עפ"י החרם להעיד אנו מבטלים עדות הכשרים וגורמים הפסד לבע"ד שאף עדות הכשרים נתבטלה עי"כ וכן לא יעשה. ודעה ראשונה דס"ל דחל אקרובי' ס"ל כרמב"ם וסייעתו דבראי' לחוד אף דלא באו להעיד אם כוונו בעת ראיה להעיד עדותן בטלה וא"כ לא יועיל ולא יזיק ביאתן לב"ד דאם כוונו בעת ראיה להעיד בלא"ה עדות הכשרים להעיד בטלה. ואם לא כוונו אף דיבואו להעיד לא נפסל עדות כשרים אבל לפי דעת הרא"ש וסייעתו פשיטא דאין להכריז ולהזמין לקרובים להעיד דכל זמן שלא באים לב"ד להעיד אף דנתכוונו להעיד בעת ראיה לא נפסל ובבואם לב"ד יפסלו עדות הכשרים ופשיטא דהעיקר כדעה דקרובים אינם בכלל ובהא גם מה שהקשה סמ"ע בס"ק י"ט דלעיל סי' ט"ז פסק דאפילו הבע"ד צריך להעיד לק"מ אף דבלא"ה עיי' מש"ל בכוונת לשון הטור מ"מ גם לפמ"ש לק"מ דבע"ד אינו מגיע ע"י עדותו בטול לשארי עדים דיקום דבר במקיימי הדבר הכתוב מדבר ועיין לקמן סי' ל"ו משא"כ כאן דע"י גורמים ביטול לעדות הכשרים לא אמרינן שיתכוונו להם הב"ד וא"ש: