אדם רשאי להחרים כו' נראה דהיינו שהוא עומד ומדבר בלשונו שהוא מחרים על כל מי שיודע לו עדות שיבא ויעיד וכן יכול להשביען אבל שיצוו ב"ד להחרים בשם ב"ד על כל מי שיודע עדות אפשר דלא כי מה טיבו של ב"ד בכך והרי נראי' כעורכי דייני' ואפשר בשביל יתומים הואיל והם אבוה דיתמי או שאר צורך שעה אבל בסתמא לא כי מה איכפת לב"ד אם יביאו ראיה יפסקו. ולכך להחרים בשם ב"ד לא נראה ולכך דייק אדם רשאי וכו' ובזה מיושב קושית הב"י בסי' זה דהקשה דמשמע מדברי תשובת רשב"א בדוכתי טובי שיוכל להחרים בבה"כ על כל מי שיודע עדות שיעיד לו ואילו בסי' תת"ק כתב הרשב"א אבל להחרים בב"ד לא שמענו ולפמ"ש ניחא דדייק להחרים בב"ד הרצון שב"ד יתנו חרם לא שמענו כי מה איכפת להם והרי זה נראה כעורכי דיינים וא"ש וברור:
אורים ותומים, תומים · סימן כ״ח, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.