אורים ותומים, תומים · סימן כ״ח, כ׳

או שהיו העדים חולים כו' עיי' אורים שכתבתי בשם הסמ"ע דכתב דמה דכתב הרמ"א ואם היה הדבר נחוץ הוא ללא צורך דכבר נכלל בדברי המחבר ונראה דבלא"ה יש להבין במה שסיים הרמ"א וכן נראה ממה שפסק לקמן סי' ק"מ ס"י והיינו דשם מבואר דמקבלין עדות השוכרים שדרו בבית טרם בוא המערער לערער על המחזיק כדי שלא יפסידו עדותן אח"כ כשישלמו שכירות ע"ש ולכאורה לדבריו קשי' דברי הטור אהדדי דכאן דעת הטור כנראה במ"ש וא"א הראש הסכים לסברא ראשונה והיינו אפילו דבר נחוץ בעינן שלחו וכמ"ש הרא"ש דכיון דליכא פשיעה מבע"ד לא משגיחין בדבר נחוץ ואילו לקמן בסי' ק' מפסק הטור הך דינא דמקבלים עדות השוכרים ודברי הטור נראי' לכאורה כסותרים וצ"ל דשם יש פשיעת המערער למה הניח לחבירו לישב בתוך שלו ולא בא לב"ד ודין הוא שיפסיד שיקבלו עדות שלא בפניו וא"כ חזר הדבר מה מביא הרמ"א ראיה משם ומה נסתייע בזה ולכן נראה דהא בגמרא אמרינן קיבל' מיניה כגון שהיה הוא או עדים חולים או שהיו עדים מבקשים לילך למד"ה ושלחו לו ולא בא אר"י אמר שמואל מקבלין עדות שלא בפני בע"ד קיבלה מיניה כגון דפתחו ליה בדינא ושלחו ליה ולא בא אבל לא פתחו ליה מצי אמר אנא לב"ד הגדול קאזילנא. והרי"ף השמיט הך מילתא דשמואל ס"ל דפליג אמימרא קמייתא וס"ל להלכה כמילתא דר"י וכן המחבר נמשך אחריו ולא הביא הך דינא ויש להבין מנ"ל להרי"ף לדחות דברי שמואל ולומר דפליגי הלא יותר טוב דנמעט במחלוקת ונימא מילתא דר"י איירי בלא פתחו ליה בדינא ולכך צריך עדים חולים או רדופים לילך למד"ה משא"כ שמואל איירי בפתחו לו ולכך סגי בשלחו לחוד וצ"ל דס"ל להרי"ף דהא כל הטעם מן פתחו לי' הוא דזולת זה מצי אמר לב"ד אחריני איזול וא"כ ודאי אף במילתא קמייתא ע"כ איירי בכה"ג דצריך לדון בפניהם דאל"כ מה יהני חולים הבע"ד יטעון מי שמכם לשופטים עלי ואילו שלחתם אולי הייתי בוחר בדיינים אחרים וכל כמה דאין מחויב לדון בפניהם אינו מועיל כל חשש איבוד עדות דלא אדוני' הם בדבר הזה ועכצ"ל דמיירי באופן דצריך נדון בפניהם ואם כן לא חידש שמואל רק דסגי בשלחו ליה וזהו חולק אמימרא קמייתא ופסק הרי"ף כמימרא קמא וכן נראה מדברי תו' ד"ה ושלחו דסלקא דעתך בקושי' לשמואל בשלחו לחוד סגי והקשה בס' פרח מ"א בשם מהריב"ל דאיך העלימו עין דהא במילתא דשמואל מבואר להדיא ופתחו לי' גם כן ודקארי ליה מה קארי ליה ולפמ"ש ניחא דהתו' סבירא להו דגם במימרא היו עדים חולים וכו' גם כן צריך להיות באופן שצריך לקבלם לדיינים כהנ"ל וא"כ לא חידש שמואל רק שלחו לו ויפה הקשו ובתו' כתבו שאני התם דפתחו ליה בדינא ודין גדול הוא זה ר"ל דאף דנתרצה לדון בפניהם פתחו ליה יותר עדיף כמ"ש ודין גדול הוא זה או בתו' חזרו מהך סברא וס"ל דלמימרא קמייתא מקבלין אפילו אין צריך לילך ולדון בפניהם כמו שאכתוב וזה פשוט וא"כ לפ"ז למחבר דנמשך אחרי הרי"ף אף אם היה דבר נחוץ דלא בעינן ושלחו לו צ"ל באופן דצריך לדון בפניהם אבל לדעת האומרים דשמואל לא פליג א"כ בע"כ צ"ל דמימרא קמייתא איירי בלא פתחו וצ"ל דהואיל והדבר נחוץ להציל העשוק הם מורשים מחז"ל לקבל עדות אף שיטעון הבע"ד לא אדון בפניכם וכמ"ש בתי' התו' הנ"ל וא"כ א"ש דמחב' דהביא דעת הריף צ"ל דמיירי באופן שהוא צריך לדון לפניהם ולכך הרמ"א מביא תחילה הך דיע' דכל ששלחו וכו' ופתחו בדינא כו' דמקבלין והיינו דשמואל לא פליג כלל אמימרא קמייתא וא"כ צ"ל בחול' בכ"מ מקבלין ע"ז כתב הרמ"א וכן אם היה הדבר נחוץ וכו' דמקבלין בלי שלחו ולא פתחו דבזה איירי אף דמצי לטעון אילו שלחתם לא הייתי מקבל אתכם לדיינים וע"ז נתכוון הרמ"א ולכך מביא ראיה מן סי' ק"ס דשם אף דנימא המערע' פשע מ"מ יטעון לאו ב"ד דידי ומי קבע אתכם לדיינים לקבל עלי עדות אלא ש"מ להציל העושק מקבלין ולא מצי לטעון ואף כאן הדין כן ולא נסתייע רמ"א רק מזה הדין דלא מצי למימר לאו ב"ד שלי הם וא"ש: