אורים ותומים, תומים · סימן כ״ח, י״ט

אעפ"י שהגידו בראשונה עפ"י החרם כו' וכתב הסמ"ע ס"ק מ"ח ה"ה שהגידו בראשונה עפ"י השבועה דכל שלא בפניו אין מדקדקין כ"כ בעדות דברי' אלו צ"ע כי תשובת מהר"ם ארוך בנה יסודו מהך משנה השביע עליהם חמשה פעמים חוץ לב"ד וכפרו חייבי' על כל אחת ואחת מפני שיכולי' לחזור ולהודות ולענ"ד יש לחלק דהא יש להבין איך יכולים לחזור ולהעיד הא נשבעו לשקר ודל מהכא שבועת עדות לא יהיה אלא שבועת ביטוי או שבועת שקר ג"כ פסולים לעדות ואיך יעידו שנית והר"ן נתן טעם בהשביע עליהם בב"ד חמשה פעמים דאינם חייבים אלא אחת מפני שאינם יכולי' לחזור ולהוד' אין טעם משום כיון שהגיד וכו' רק הטעם משום דנשבעו לשקר ופסולים להעיד וא"כ אף זה כמוהו אלא דצ"ל לא מבעיא אי הפי' במשנה השביע עליהם חמשה פעמים היינו דמושבע מפי אחרים שאמר משביע אני עליכם אם יודעים לי עדות שתבואו ותעידו והם אינם אומרים דבר לא אמן ולא שבועה שאין אנו יודעים לך עדות רק כפירה סתם אין אנו יודעים לך עדות וא"כ זהו בכל השבועות אינו כלום כי לא הוציא שום אלה ושבועה מפיו ומה נפ"מ ליה בדבור של אחרים רק בשבועת עדות חדשה התורה שבועה זו דחייב קרבן שבועה בשמיעת קול אלה והוא כופר רק כי מהני כפירה בב"ד אבל חוץ לב"ד לא מהני כפירה והרי זה כמו שארי שבועת ואין כאן נדנוד שבועה כלל ולא נפסלו כלל בשבועה אלא אפילו נימא דהך השביע עליהם חמשה פעמים איירי בנשבע מפי עצמו מ"מ נראה דלא מיירי בזה אופן דאמרו שבועה שאין יודעים לך עדות דא"כ איך נימא דיחזרו ויודו הא עברו שבועה כמ"ש הר"ן ואם כי חוץ לב"ד ליכא שבועת עדות שבועת ביטוי או שקר הוה ונפסלים אלא לא מיירי מזה רק דאמר שבועה עליכם שאתם יודעים לי עדות שתעידו לי ואמרו אמן ואח"כ אמרו אין אנו יודעים ואם אמרו כך חוץ לב"ד אין כאן מעילה בשבועה כלל כי לא אמרו רק אמן להעיד בב"ד והם באמת לא מנעו להעיד בב"ד רק חוץ לב"ד צחקו בו ואמרו אין אנו יודעים ופטומי מילי בעלמא ולכך אם יבואו לב"ד ויעידו לא עברו שבועה כלל אבל בכופרי' בב"ד מקום שראוי להעיד הרי עברו שבועה והיה אפשר לומר דאיירי דהשביע בחוץ לב"ד שלא בפני עדים רק בינו לבין עצמן וא"כ קרבן שבועה הם נאמנים על עצמן משא"כ לפסול עצמן לעדות אינם נאמנים וא"כ יכולים לחזור ולבא לב"ד ולומר אך לשקר נשבענו והרי אנו מעידין ועדותן כשרה דלענין עדות לא מהימני לשוי' נפשי' רשיעי ואין נעשים חשודי' עפ"י עצמן אלא דמדברי הר"ן דפי' בב"ד משום שפסולים להעיד והיינו דשם יש עדים וקשה א"כ בחוץ לב"ד ה"ל לפלוגי אם ישנו עדים או ליכא גבי שבועה ולמה מחלק בין ב"ד לאינו ב"ד ולכן צ"ל כמ"ש. ועל כל פנים יהיה איך שיהיה צ"ל באופן דלא עברו שבועה אבל כאן דנשבעו להעיד אמת והעידו לדבריהם שקר הא עברו על שבועת שוא על כל פנים ואיך יוכשרו להעיד. וחפשתי ומצאתי בכה"ג שהביא בס' משפטי צדק כתב לתרץ קושי' זו דדעת מהר"ם הארוך ס"ל דאינו נפסל בשבועה דלהבא ושם איירי דנשבעו להעיד אמת ולא שנשבעו שהעידו אמת ולכך אינם נפסלים אך לפי דבריו לא היה לו להר"ם ארוך להביא ראי' מן משנה הנ"ל דשם אי נשבעו שאין יודעים עדות ה"ל שבועה שעבר וגם זה לא יצדק לישוב הרמ"א דפסק לקמן אפילו בשבועה להבא נפסל א"כ לא ה"ל להביא דעת מהר"ם וכמו כן מ"ש הסמ"ע דלא דייקי בשבועה הואיל והעידו שלא בפני בע"ד צ"ע דמנ"ל למהר"ם כן הך סברא קלושה ואם יעידו מהיפוך להיפוך איך שייך דלא דייקי ואדרבה שם במשנה אף דנימא דיש ראיה התם אמרו לא ידענו י"ל דלא זכרו אז ואח"כ נזכרו כמ"ש הר"ן דלית ביה משום כיון שהגיד וכו' ע"ש אבל שיעידו בשקר זו לא שמענו ובפרט כפמ"ש אין כאן ראיה מהמשנה כלל שוב מצאתי להגאון מהר"ג בתשובת עבודת גרשוני סי' ג' דהרגיש ג"כ בקושי' זו במשנה דה"ל פסולים לעדות מחמת שבועה ותי' דשבועת עדות חידוש הוא ומלבד דדבריו דחוקי' כנראה אף גם דהא הר"ן כתב דלכך בכפר בב"ד א"י לחזור ולהודות משום דהם נפסלים מחמת שבועת עדות ע"ש וש"מ דלא אמרינן שבועת עדות חידוש הוא אבל הדבר נכון כמש"ל דמשנה איירי דלא נפסלו לעדות מחמת שבועה ולק"מ וא"צ לכל דחוקו אבל מ"מ גם הא כתב שדברי מהר"ם הארוך צ"ע. ולכן נראה מהר"ם ארוך איירי שנשבעו שיעידו באמת וא"כ הם שהעידו שלא בפני בע"ד יכולים לומר שקר העדנו ומ"מ לא עברנו ידי שבועה כי נשבענו להעיד אמת היינו במקום דחל עדות והוא לתועלת דהיינו בפני בע"ד אבל שלא בפני בע"ד כיון דאינו עדות אין זה בגדר עדות ולא הוה כאילו העדנו כלל והוא רק כאילו דברנו פטומי מילי וא"כ אינו בכלל שבועה שנשבענו להעיד אמת דהכוונה במקום שהעדות כשר ומועיל וזה נכון דכל מה דנוכל לתרץ דבריהם שלא עברו שבועה אנו מתרצים אבל אם נשבעו שהעידו אמת או שיאמרו האמת אף דהוי שלא בפני בע"ד אינם יכולים לשנות דבריהם דה"ל עוברי שבועות הן עדות או שוא ופשוט: וכן משמע מתשובת ריב"ש סי' ק"ח דאם העידו עפ"י חרם אעפ"י שהיה שלא בפני בעל דין אינם יכולין לחזור ולהעיד דכבר העידו עפ"י חרם ע"ש ומשמע שם דאם ישנו מילתם הם כעוברי חרם ע"ש וכן הנכון כמ"ש: