אורים ותומים, תומים · סימן כ״ח, י״ח

אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד וכו' כתב כה"ג דאם העדים אינם מכירים להבע"ד הוי כמעידים שלא בפני בע"ד וראיה שלו מהא דאמרינן בסנהדרין דף ע"ט רוצח שנתערב באחרים הואיל ואין גומרין דינו אלא בפניו הך שלא בפניו מיקרי דאין מכירין מי הוא הרוצח ש"מ דהך מילתא שלא בפניו מיקרי והרב בעל שבות יעקב בסי' קמ"ח בח"א השיג עליו מהך דהקשה על רש"י בב"ק דכתב דמהא דכתיב עד עמדו לפני העדה למשפט ילפינן דאין גומרין דינו אלא בפניו והא ר"ע מפיק ליה להאי קרא לדרשא אחרינא בבית דין שראו אחד הרג נפש אין בית דין דנין איתו כי אם בית דין אחר אלא וודאי טעם דבעינן לגמור הדין בפניו כדי שירחמו בית דין עליו ביותר והיינו הצלת העדה וא"כ היינו הך מילתא דרש"י ומילתא דר"ע חדא מילתא ומזה ס"ל לחלק בין גמר דין בפניו לעדות בפניו ותמהני מגאון שכמותו שבדה טעם מלבו וליתן טעם למשפטי תורה וכן לא יעשה. ולדבריו יאמר נא אם ב"ד רואי' רוצח אחד מרחמין ואם רואי' שנים לא ירחמו אדרבה יותר ירחמו מבלי לשפוך דם הרבה כי אם ימצאו זכות לאחד עי"כ יפטרו כולם כי מי יפטור ומי יתחייב ועוד וכי מרחמין בדין ואי לאפושי בזכות בלא"ה ב"ד מצווין ועוד מה צורך הגמ' לחלק בין שור לאדם דאדם בר טענות ושור לאו בר טענות הא באדם ירחמוהו ובשור אין כאן יותר רחמנות אם יראוהו כללו של דבר נשתקע ולא נאמר. ובגוף הקושי' לק"מ דעיקר קרא אתא לדר"ע רק דהל"ל עד עמד למשפט וכתיב עמדו להורות דבע"ד בעצמו צריך לעמוד וזה פשוט ושכיח בדרשת חז"ל. ולכן יש מקום לדין כה"ג ואין לדחותו בגילת' דחיט' מיהו צ"ל דמיירי לבסוף יכירו אותו ולכן יש להמתין אבל אם א"א להכירו הא הוי כמו עדיו חולי' דמקבלין שלא יפסיד עדותן והרי זה במכ"ש ופשוט: