אורים ותומים, תומים · סימן כ״ח, ט״ו

ודלא כיש מכשירין כתב הסמ"ע דהתו' והרא"ש ומרדכי וטור כתבו כר"ת דכל שראוי להעיד שולח עדותו לבית דין דכל הראוי לבילה כו' ולכך ראה מורי הוראה שלא רצו לטרוח לתלמיד חכם לבא לבית דין ושלחו לו שיכתוב בכתב יד וישלחו לבית דין וכו' כי סמכו על רבינו תם ע"ש ואני תמה א"כ לשיטת ר"ת איך אמרו האי צורב' מדרבנן וכו' לא ליזול מה בכך יכתבו כ"י וישלחו לב"ד ומכ"ש לדעת האומרים דאפילו בדבר איסורא סבירא ליה לר"ת דינו אם כן איך אמרו בדבר איסורא אין חכמה ותבונה לכתוב בכ"י. בשלמא על הא דאמרינן דכה"ג אינו מעיד משום דהוא זקן ואינו לפ"כ לא קשי' דישלח כתבו לב"ד די"ל דכיון דאינו במציאות דיכול להעיד בפיו דהוי זקן ואינו לפ"כ מעולם אם כן אינו ראוי לבילה ואף כ"י אינו מועיל אבל בתלמוד חכם דהרי ראוי לעדות אצל בית דין הגדול ממנו אם כן ראוי לביל' מיקרי וישלח כ"י אלא נראה דבלא"ה קשה כיון דקי"ל אין מקבלין עדות אלא בפני בע"ד מה יועיל כתבו ששלח לב"ד לו יהיה דהוי הגדה הא שלא בפני בע"ד הוא ודוחק לומר הואיל וקוראין הכתב בפני בע"ד הוי כמעיד לפניו דזה דוחק ואינו דומה ראית פנים דאינו מעיז לכתיבה שלא בפניו מעיז ומעיז. דאל"כ למה בשעדים רדופי' לילך למד"ה מקבלין שלא בפני בע"ד יכתבו העדים עדותן וילכו ואחר כך יקראו הב"ד באזני בע"ד כתיבתם ויהיה כמעידין בפניהם. אלא ברור דר"ת מיירי באופן דא"צ לקבל עדות בפני בע"ד כמבואר סעיף ט"ז ושם אופנים טובא ובזו מכשיר ר"ת להעיד עפ"י כתב אבל במקום דצריך להעיד בפני בע"ד לא יועיל כ"י עדים כלל. ובגמרא דאמרינן האי צורבא דרבנן לא ליזול איירי בכה"ג דצריך להעיד בפני בע"ד ולא מועיל כתב ולק"מ. ואם כן דברי הסמ"ע קצרים במקום שיש בו לבאר דכי נהגו לקבל עדות בכתב מת"ח היינו באופן שא"צ להעיד בפני בע"ד אבל במקום שצריך לא. ואם כן הוא הא דהביא בכה"ג דעת מחברים דנחלקו אי אף בדיני נפשות ודבר איסור הדומה לד"נ כמ"ש הרמ"א בתשובה אמרו ר"ת או לא לפמ"ש ליתא ממש במציאות בד"נ דהא ודאי צריך להעיד בפני בע"ד ואם כן מה יועיל כתבו. ואני הבאתי ראי' דלא שייך מילתא דר"ת בד"נ דהא אמרינן דף ס"ה בסנהדרין יצאו עדים זוממין דאין בהם מעשה דדיבור לא חשיב מעשה וקשה הא אף בהו מצינו מעשה דכתבו עדותן וישלחו לב"ד ודנו עפ"י כתבם ואין לך מעשה גדול מזה הכתיבה ועכצ"ל דשם מיירי בד"נ במקום שחייב על זדונו מיתה ולא מהני כתבם רק בע"פ ובזה ישבתי מה שדקדק מהרש"א שבועות דף כ"א ד"ה חוץ מנשבע וכו' דהביאו התו' ראי' דעדים זוממי' לית בהו מעשה מהא דיליף ר' יהודא מיני' לכל לאו שאין בו מעשה דלוקי' בריש מכות ודקדק המהרש"א למה לא מביא ראי' מהך בריית' דסנהדרין דמבואר בי' להדיא דלית מעשה בע"ז ע"ש דלפמ"ש ניחא די"ל בחייבי מלקות שוה לד"מ דמהני מפי כתבם וא"כ אין ראי' מסנהדרין דאיירי בד"נ לחייב חטאת אבל ר"י איירי בחייבי מלקות דבד"נ ליכא מלקות ולכך מביא ראי' מהך ריש מכות דנ"כ איירי בחייבי מלקות וש"מ דלד"נ שוי' דלא כשר מפי כתבם: