אורים ותומים, תומים · סימן כ״ח, י״ג

צד אפרושא מאיסורא הסמ"ע בס"ק כ"ח חולק אב"י שכתב להתיר אשה לבעלה אין צריך לילך ודעת הסמ"ע דמ"מ חיוב עליו לילך כי אם תקבל קדושין מאחרים לא יהיו נחשבים לכלום כ"כ דאינה בחזקת פנויה וסברא נכונה לכארה אלא דדעת רבינו ב"י אם באנו אנו לחוש לזה לומר דהכל הוי אפרושי מאיסורא א"כ אף בעדות ממון ילך דאם יחזיק זה בממון של חבירו ויקדש בו אשה הוי קדושין ואם הוא יעיד דאינו שלו כי שייך לחבירו לא הוי קדושין וכמו כן להיפוך וכך אמרו בסנהדרין דף פ"ז ע"ב דפלוגתא דר"א ושמואל אי שנים שדנו דיניהם דין הוי נ"מ לספק הרת ומיתת ב"ד בכה"ג דאם קידש בממון שדנו בו שנים ע"ש ואף זהו כמוהו אם יקדש בממון שנחלקו בו הבע"ד והוא יודע עדות מסתעף ממנו איסור כרת ומיתת ב"ד ואם כן אף בממון יעיד אלא דכל כמה דאין לפנינו אפרושי מאיסורא אין לו לבזות כבודו על ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי וא"כ אף כל היתר אשה כן דאין כאן אפרושי מאיסורא לפנינו ולחוש לדברים המתיילדים לא חוששין מיהו אם רגלים לדבר שמסתעף ממנו דבר איסור כמ"ש בקדושין דחשש איסור לפניך י"ל לכ"ע מחויב לילך וכן מוכח מתו' ריש פרק כה"ג בסנהדרין דפריך הגמרא כה"ג מעיד הא כתיב והתעלמת וכו' והקשו התו' דלמא מעיד לדבר איסור ותי' דלא הוי דומי' דמלך דאינו מעיד. ויש להקשות בתו' דבלא"ה צ"ל לפמ"ש לדעת הרמב"ם עיקר קושי' סובב על משנה דהוריות דכה"ג חייב קרבן בשמיעת קול עמש"ל בס"ק הקודם. ואם כן דכוונת הגמרא למשנה הנ"ל איך ישני כה"ג מעיד לדבר איסור דהא זה אינו בקרבן שבועת עדות דאינו חייב רק בעדות הנוגע לממון כנודע אבל בכובש עדותו בדבר איסור אין חייב קרבן ועוד י"ל בתו' דלמה ליה בתי' דומיא הלא פשוט דבדבר איסור אף המלך מעיד ואם כן לפלוג ולתני בדידי' ובחד בבא מלך וכה"ג במילתא דממון שניהם לא יעידו ובמילתא דאיסורא שניהם יעידו ומה הבדל יש ביניהם אמנם לפי הנ"ל ניחא דודאי גוף עדות בממון רק מסתעף מממון מילתא דאיסורא ולכך מעיד וקרבן שבועה יש בו כיון דגופו של עדות ממון וזהו בכה"ג אבל מלך מכל מקום לא יעיד דהוי עדותו עדות שאי אתה יכול להזימו דאם יזום ויתחייב לשלם הא מלך לא דנין אותו ושפיר הקשו ולכך תי' דומי' וא"ש ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם דבמשנה אמרינן דבמלך לא שייך קרבן בשמיעת קול דמלך לא מעיד ואולם הרמב"ם פסק בהל' שגגות דישנו בשמיעת קול והכ"מ טרח לישב מאין לו לחלוק אר"ע אבל גוף הקושי' לא תי' איך שייך שמיעת קול הא מלך אינו מעיד ולפי הנ"ל ניחא דודאי יש למצוא דמעיד בדבר ממון ומסתעף מיני' דבר איסור רק דהוי עדות שאילה"ז אך קי"ל בממון א"צ עדות שאילה"ז וא"כ עדיין מעיד אך הגמ' פריך אמשנה אחד ד"מ דקתני ד"מ בעי דו"ח אהא דתנן שטר שזמנו בשבת כשר ותי' הגמרא מהתורה בעי דו"ח רק חז"ל תקנו מפני נעילת דלת דא"צ דו"ח ומשנה נשנית קודם תקנה ובברייתא לאחר תקנה ולפ"ז א"ש משנה בהוריות הכל קודם תקנה ואם כן אין למלך להעיד דהוי עדות שאילה"ז ולכך אינו בשמיעת קול אבל הרמב"ם נגרר אחר ברייתא לאחר תקנה ולאחר תקנה א"צ בממון עדות שאילה"ז וא"כ שפיר מעיד במילתא דממון המסתעף ממנו דבר איסור כהנ"ל ושפיר ישנו בשמיעת קול ודוק: