אורים ותומים, תומים · סימן כ״ח, י״א

יכול להעיד ואדם חשוב כתב הסמ"ע דעת הרא"ש אדם חשוב דלא יכול להשמט מעיד. ודעת הש"ך כדעת יש"ש דטעות נפל בדפוס בספרי הרא"ש וצ"ל לא יעיד והיינו לכתחילה אין לו להעיד אבל כשהעיד לכ"ע פטור מנידוי ותשלומין דהא הוא איבעיא דלא איפשט' בש"ס ולא מפקינן ממון מספק. והקשה הרב בעל כה"ג על הרמ"א בתשובה סי' פ"ח דפסק אדם חשוב שהעיד חייב לשלם והא ע"א דעלמא דעתו דאם העיד פטור מלשלם ומכ"ש באדם חשוב שהיה ראוי שיהיה פטור ולרב שקידת עיונו לא עיין כל הצורך דודאי כי אמרינן בע"א שהעיד דפטור היינו דיכול לומר אמת העדתי ואם כדבריו פטור דלא הזיק לחבירו כלל אבל בדיני חבלות שאף שהאמת אתו שחבל מ"מ בד"י פטור ובדא"ה חייב וכן בדיני שומרי' שאף שהיה שומר לנכרי בד"י אין להם דין שומרים ובדא"ה חייב והוא שהעיד בדא"ה שנעשה לגוי' שומר נתחייב בדא"ה בתשלומין א"כ הרי זה בכלל מסור ומזיק דחייב מד"ג ואי דלא מצי לאשתמוטי הרי זה מציל עצמו בממון של חבירו וחייב בתשלומין ובאופן זה איירי הרמ"א בתשובה הנ"ל כנר' למעיין שם ויפה פסק ולק"מ. וכתב הב"ח מדאמרינן אדם חשוב לא מצי לאשתמוטי ש"מ דמיירי דגוי תבעו להעיד לו דאל"כ איך שייך לא מצי להשמט ומ"מ דוקא אדם חשוב ש"מ אדם דעלמא אף בתבעו אסור להעיד ונכון אלא שיש לדקדק בגי' בש"ס שלנו האי בר ישראל דידע סהדות' לגוי ולא תבעהו מיני' ואזיל ואסהיד וכו' ש"מ דאי תבעהו מיני' פטור מנידוי ואמת כי ברי"ף נשמט הך מילת ולא תבעהו מיני' אבל הרא"ש הביאו וצריך לומר דפירושו של ולא תבעהו מיני' לא קאי לבסוף להעיד בב"ד רק לכתחילה לא תבעהו שיהיה עד ויראה הדבר דאי תבעו מתחילה לזקק עצמו לראות ויהיה עד מותר להעיד כמ"ש הרא"ש והמחבר: