אורים ותומים, תומים · סימן כ״ח, י׳

וכן במקום וכו' דברים אלו המה בגמרא אבל בי דוואר אינהו נמי אחד סהדא למומתא שדו ליה ויש להבין פשיטא דהא כל הנידוי הוא לסלק הזיקא ואם הם פסקו שישבע להכחיש העד מה היזק שיסלק לו ונראה דפי' כך דנימוס של בי דוואר שלא לפסוק עפ"י ע"א כי אם שבוע' אך בזו שהעיד קלקל הבי דוואר הדין ועוות משפט והוציא ממון עפ"י ע"א וה"א דחייב הע"א לסלק הזיקו דהא הבי דוואר הוציא הממון עפ"י עדותו אשר לא כדת ולכך קמ"ל דהוא פטור דכיון דנימוס הבי דוואר מבלי לפסוק כן לא ה"ל לאסיק אדעתי' שיקלקלו המשפט ולכן כדין העיד ואף שהבי דוואר קלקל המשפט אין לו בזה עון ופטור וטובא קמ"ל. ובהכי ניחא מה שהקשה הכה"ג על הרי"ף דהשמיט אבל בי תרי משום דנלמוד ממילא מדנתן טעם דע"א שמוציאין ממון עפ"י וכהנ"ל דמדיוקא נלמוד א"כ אף הך דבי מגיסת' ה"ל להשמיט דפשיטא דכיון דאין מוציאין ממון עפ"י ע"א דאין לחייבו דלפמ"ש טובא קמ"ל אפילו הבי דוואר קלקל המשפט מ"מ הואיל ונימוס הדת כן הוא פטור דהא סמך על דין שלהם: