אורים ותומים, תומים · סימן כ״ז, ה׳

אבל איסורא מיהא איכא כתב הבדק הבית דמשמע דלא פליגי ר"מ ורבנן אלא לפוטרו ממלקות אבל איסורא איכא ויש לדקדק דא"כ בפ"א מהלכות נדרים דפסק הרמב"ם האומר לא קרבן לא אוכל לך מותר ופי' הגמ' להדיא דאפילו לא בחולם דמשמע לא יהיה קרבן אם לא אוכל אבל כשאוכל יהיה קרבן מ"מ מותר דלא ס"ל מכלל לאו אתה שומע הן וקשה הא איסורא מיהא איכא כמ"ש כאן ואיך התיר שם לגמרי וצ"ל דס"ל באיסור קל כגון נדרים ויש בו ממון ג"כ מותר לכתחילה ונדרים ס"ל כמ"ש הר"ן דהוה איסור שיש בו ממון דאסר חפצי' עלי' ואי קשה א"כ מנלן לחלק בין איסור קל לאיסור חמור דכל התי' זה הכריחו התו' דקשיא ליה מנדרים דלא אמרינן מכלל לאו וכו' ולשיטת הר"ן דהוי ממון בלא"ה לק"מ די"ל דהרמב"ם הכריח חילוק תו' דס"ל הא דנחלקו ר"מ וחכמים אל יככה וכו' מוסב במשנ' אשלפניו דקתני המקלל חבירו וכו' וכ"כ בפי' המשנה והא התם איסור דלית ביה ממון ועכצ"ל לחלק ורבנן אמרו פטור משמע אבל אסור דלא אמרו מותר ולכך פסק אסורא מיהא איכא ועיי' בחדושי לא"ה דשם כתבתי דס"ל לרמב"ם נדרים משבוע' ילפינן דכתיב כל אשר יבטא האדם ולא מהני דברים שבלב לא אמרינן מכלל הן וכו' ומיושב קושית התוספת וע"ש שהארכתי בזה: