אורים ותומים, תומים · סימן כ״ו, א׳

אפי' נתרצו שני ב"ד וכו' הקשה בכה"ג במה שמביא הב"י דברי רי"ו דכתב אם אחד מבע"ד רוצה לדון בערכאות אין שומעין לו וכתב רב אלפס בתשובה מנדין אותו ע"כ ומזה נשמע דבנתרצו שניהם יכול לילך לערכאות ועיין מ"ש ויותר נראה הואיל והביא ע"ז תשובת ר"א דמנדין אותו וא"צ לזה תשובת ר"א דפשיטא דאסור ומייקר שם עכו"ם אלא דמיירי באופן שהביא הבעה"ת תשובת ר' אלפס והיא היא התשובה שנתכוון אלי' רבינו ירוחם והיא התשובה אשר הביא דינו המחבר סעיף ג' ושם מיירי שא' קבל עליו בערכאות והשני רוצה לילך הואיל וחבירו קבל עליו ומ"מ פסק ר"א דאסורא קעביד וע"ש אם קנס עצמו לצדקה כיצד יתנהג עכ"פ אסור לו לילך בערכאות אף ע"פ שבע"ד שכנגדו תבעו בערכאות וזהו כוונתו של רי"ו אם אחד מבע"ד רוצה ר"ל שחבירו תבעו שם וא"כ אומר הואיל ותבעני שם אלך ואדון שם קמ"ל דמ"מ אין שומעין לו וזהו ברור בכוונתו כי יגיד עליו תשובת הרי"ף שהביא והיא התשובה הנזכר בבעה"ת שהביא הב"י ואם כי הלשון דחוק קצת הלא דרכו של רי"ו לקצר בלשונו ולכן מאוד צריך ישוב והתבוננ' כמו שראיתי כאן ק"ק מיץ וכן הוא בשארי קהלות אשכנז אשר תקנות הקהל בענין ח"כ שיש רשות לבע"ד לדון אצל המשפט ערכאות מי התיר להם זה דאף דאמינא דהואיל ותקנו הקהל הוי כאלו הסכימו כל בני עיר וקבלו עליהם הא אפי' כולם מרוצים אסור להתייקר שם ע"א וכתב רשב"א בתשובה ואעפ"י ששניהם רוצים לדון בערכאות והוא דבר שבממון אסור שלא הניחה התורה את העם שהיא לנחלה לו על רצונם שייקרו חוקת עכו"ם ודיניהם ולעמוד לפניהם אפילו בדבר שדינם כדין ישראל עכ"ל ואפילו נימא דדינא ח"כ הם דיני מלכותא דבר פרטי לתקנות המו"מ במדינ' ואינו בכלל שארי נימוסי ומשפטי טיב מדינה שחקק עליהם המלך וזהו ניחא שיש לב"ד של ישראל לפסוק כחק המלך ההוא כי כן יסד המלך וכן קבלו הבע"ד בכתבם תחיל' הח"כ שיהיה לו כל תוקף חק המלך אבל אין כל זה מועיל שיהיו הם מורשים לדון בערכאות דבר שאינו ברשותם וכי עדיף חק המלך מחקו של מלכו של עולם שהוא ד"ת הקדושה ומ"מ אעפ"י שהם דנים בכך אסור לדון לפניהם לכן בעו"ה רע עלי המעשה אפס אין כח לבטלו כי נשרשו בתקנה זו מבלי שומע ומי שיהיה כחו יפה יבטלו ויקבל שכר מאלקי המשפט: