אורים ותומים, תומים · סימן כ״ג, ד׳

אבל שנים נאמנים ואפילו במקום דליכא שודא א"י לטעון להדר ולחזור ולדין דכיון דשנים נאמנים דכך דנו כ"כ מהר"י בן לב והש"ך פקפק ע"ז בס"ק ח' דכל מה דאפשר לברורי ל"ל נאמנות דידהו וכפי מ"ש הש"ך בס"ק ז' הגי' שראה בראב"י דלכך כותבי' פס"ד בשנים שדנו אף דנאמנים הואיל באחד שדן צריך פס"ד. מוכח כהריב"ן לב דאל"כ הל"ל בקיצור דרוב משפטים ודברי ריבות אינם דברים התלוים בשודא וא"כ לולי הפס"ד יהיה צריך לחזור ולדון ויהיה אין קץ למשפטם. ולכך צריכים לכתוב וכן משמע בתשובת הרא"ש כלל ו' סי' ט"ו דבנדון שלו לא היה משפט התלוי בשודא ומ"מ פסק הרא"ש דשנים נאמנים לעולם כך פסקנו ולא הצריך הרא"ש לחזור ולדון אלא ברור כיון דשנים נאמנים דבר תורה א"צ לדון עוד דל"ל הטרחא דמה בירור יהיה עכשו כשיחזרו וידון מן מקודם הלא תרי כמאה. משא"כ ביחיד שדן דנאמנותי דילי' לא ד"ת רק מתקנה הואיל וקבלהו עליו בזו אמרינן הואיל ואפשר להתברר שיחזור וידון ל"ל נאמנות דילי' ופשוט: