אורים ותומים, תומים · סימן כ״ג, ב׳

בשודא דדיינא פי' רש"י שדיין ידון לפי שיקול דעתו הנכון עם מי כגון שני שטרו' מתנה יוצאים ביום אחד ידון הדיין למי היה דעת הנותן יותר קרוב' ולזה נתכוון והקשו התו' אם כן איך אמרו בהך ענין דלא מצי למהידר ולדון הא הך אומד הדעת דהיה לו מקודם יהיה לו עוד ולכך פי' הם שהדבר ביד הדיין ליתן למי שירצה בלי אומד דעת הנותן כלל ולכך א"א לחזור ולדון כיון שאינו תלוי בסברא כלל. ומזה הקשה הש"ך על הב"ח וש"ג דפי' דה"ה אם קיבלו אותו שידון לפי סברתו ואומד דעתו דא"י לחזור ולדון דהא הכי כתבו התו' להדיא דכה"ג יכול לחזור ולדון דאין הסברא משתנה עכ"ל ולא הבנתי קושי' דהא לפי' רש"י בשודא עכצ"ל דלא כתו' דאף בהך גוונא הדעת והסברא משתנה ולקמן בסימן ר"מ ס"ג סתם הטור והש"ע כדעת רש"י ועיין מ"ש לשם וא"כ דינו של הש"ג והב"ח אמת ויציב דמ"ש הך משודא: